נשים מברכות ברכת התורה, כך פסק השו"ע (סימן מז סעיף יד). ובטעם הדבר שמברכות אומרות 'וצוונו' אף שלא נצטוו בלימוד התורה [קידושין כט,ב], ביאר הביה"ל (ד"ה נשים וכו') משום שחייבות ללמוד הדינים שלהם, וכן שחייבות לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבות בתפילה והברכה נסובה על זה, והביא שהגר"א חולק על טעם זה [וטעמו 'שאיך יאמרו 'וצונו' ובפסוק כתוב 'ולמדתם את בניכם' ולא בנותיכם, עי"ש] וכתב שאף שפטורות ממצות תלמוד תורה, מכל מקום יכולות לומר' וצוונו', שלא גרע מכל מצות עשה שהזמן גרמן שיכולות לברך עליהן [כן הוא דעת רמ"א (סי' יז סעי' ב) וטעמו כתב שם במשנ"ב (ס"ק ד) וז"ל שאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר, ושייך לומר 'וצוונו' שכיון שהאנשים נצטוו מטעם זה גם לנשים יש שכר].
ועל טעם זה שהובא בהגר"א, הקשו בשו"ת חקרי לב (או"ח סי' י) והאבי עזרי (על הרמב"ם פ"א מהל' ת"ת הי"ג) והגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפלה פ"ו דבר הלכה אות ז) שהרי דעת השו"ע לקמן (סי' תקפט ס"ו על פי הרמב"ם הלכות ציצית פ"ג ה"ט) שאין הנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, ואם כן לשיטת השו"ע אין להם לברך ברכת התורה, וכתב הגרש"ז אויערבך שיתכן שכיון שברכות התורה הברכה עצמה היא מצוה דאורייתא להודות להשי"ת שנתן לנו את תורתו, והברכה היא כגוף המצוה, ולא רק כברכה על לולב ושופר [ששם יש לומר לשיטת השו"ע שלא תיקנו להם חז"ל לברך על מצוה שאינן מחוייבות בה, אבל מצד מה שאומרות 'וצוונו' יש לומר שאין בעיה משום שזו הודאה על עצם הציווי] לפיכך יכולות לברך ברכות התורה.
והגרי"ז מבריסק (חידושיו על הרמב"ם פי"א מהל' ברכות הט"ז) כתב בשם הגר"ח, טעם נוסף שמותר לנשים לברך אף לרמב"ם שסובר שאין מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, משום שברכת התורה הוא דין בפני עצמו שתורה צריכה ברכה. ולכן על אף שנשים פטורות מהמצוה של תלמוד תורה, מ"מ אינן מופקעות מעצם המהות של תלמוד תורה, ולימודן בכלל תלמוד תורה ולכן יכולות לברך.
האם קריאת שמע שקורא בתפילה, נחשבת גם כמצות תלמוד תורה?
פסק השו"ע בהלכות ברכות (סימן מז סעיף ז-ח) שהמברך ברכת 'אהבת עולם' ומכוין בזה לברכת התורה, שצריך ללמוד מיד לאחר הברכה, ושיש להסתפק האם מועיל לזה מה שקורא קריאת שמע בסדר התפילה מיד לאחר מכן להחשב כלימוד תורה, ולכן כתב שיש להזהר לברך ברכת התורה קודם 'אהבת עולם', וביאר המשנ"ב (ס"ק יח) דשמא ישכח ללמוד מיד לאחר התפילה, וברכת 'אהבת עולם' יש ללמוד מיד לאחר מכן.
בבאור ספק זה האם מועיל קריאת שמע כלימוד תורה, כתב המשנ"ב (ס"ק יז) שיש לומר שקריאת שמע הוי רק כדברי תפילה כיון שאינו אומר זאת לשם לימוד, והביא שהגר"א פסק בפשיטות שאין קריאת שמע מועיל כלימוד תורה וכן באליה רבא הביא כן מעוד פוסקים ופסק כן להלכה.
והוסיף בבאור הענין החזו"א (שיח השדה ח"ג ברכות יא, ב), שכיון שקוראה לשם מצות קריאת שמע שהיא מצוה אחרת מתלמוד תורה, אינו מקיים בזה מצות תלמוד תורה, וכן כתב הגרי"י קניבסקי (קהילות יעקב ברכות סי' יד) וביאר הטעם שכיון דקי"ל שמצוות צריכות כוונה אם מכווין לשם קריאת שמע, אינו מקיים מצות תלמוד תורה שהרי לא כיוון לזה.
והגרי"ש אלישיב (פניני תפלה עמ' לה) ביאר שיש לומר,שאף שלקריאת שמע יש דין של תלמוד תורה, אבל כיון שאומרה על סדר התפילה לא מוכח שהברכה היא על לימוד תורה, וגם הברכה עצמה אינה מוכחת על לימוד תורה כיון שמפורש בחתימה רק 'הבוחר בעמו ישראל' ולא ענין התורה, ולכן צריך ללמוד מיד כדי שיהיה מוכח שהברכה היא גם לשם ברכות התורה.
אכן, כתב המשנ"ב (שם) שאם קרא קריאת שמע לאחר זמנה, נחשב כלימוד תורה, ואין צריך לחזור ולברך אפילו אם לא למד מיד לאחר התפילה.
מדוע נהג מרן הגרש"ז אויערבך בלילות שבת הארוכים, לישון אחר הסעודה כשהוא עם בגדיו?
היושן שינת ארעי, כתב המשנ"ב (סימן מז ס"ק כג) בביאור דברי השו"ע שאין צריך לחזור ולברך ברכת התורה כשקם, והוסיף, ששינת ארעי הכונה שהתנמנם במיושב על אצילי ידיו, וזה נחשב שינת ארעי ואפילו בלילה.
והישן במיטתו לזמן מסוים כשהוא בבגדיו, האם נחשב כשינת ארעי או קבע? נחלקו בזה הפוסקים: בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' שלז) כתב שהישן בלילה על מטתו אפילו כשהוא בבגדיו, נחשב כשינת קבע, וכן הורה הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק ח"ח דיני שבת פ"כ אותיות ב-ג, ובספר פניני תפילה עמ' מז-מט) שכל שישן על גבי מיטתו נחשב לשינת קבע, ואפילו אם ישן כן בתחילת הלילה ודעתו לקום ולחזור ולישון את שינת הלילה שלו, ודוקא אם ישן על אצילי ידיו, נחשב כשינת ארעי.
מאידך, בשו"ת קרן לדוד (ח"א סי' יא ד"ה והנה בנ"ד) כתב שאם ישן עם בגדיו על מיטתו ודעתו לקום ולישון אחר כך שינת קבע, לא יברך אחר השינה הראשונה ברכות התורה, כיון שמוכח מתוך מעשיו שהשינה הראשונה היא עראי, וכוונתו רק להסיר תנומה מעיניו ולישון לאחר מכן שינת קבע, ולאחר שיקום משנת הקבע יברך. וכן דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ו דבר הלכה אות ג), ולכן נהג הגרש"ז אויערבך (שבות יצחק שם) שבלילות שבת הארוכים אחר הסעודה היה ישן כשעה על מיטתו, וכשהיה קם לא היה מברך ברכת התורה, כיון שישן בבגדיו ורק כשעה. וכן דעת החזו"א (ארחות רבנו ח"ג עמ' רג ואשי ישראל בתשובות מהגר"ח קניבסקי בסוף הספר אות כח) שכל שישן אפילו בלילה ועל גבי מיטה דרך עראי עם בגדיו אפילו כמה שעות אין צריך אחר כך לברך ברכות התורה. ודעת הגרח"פ שיינברג שאין הדבר תלוי בשיעור זמן אלא בכונה, ראה בשאלה לענין שינה במטוס.
הישן כל הלילה בישיבה וכגון במטוס וכדו', האם כשקם יברך ברכת התורה?
הישן כל הלילה שלא בשכיבה, הורה הגרי"ש אלישיב (פניני תפלה עמ' נ) שאם כך הרגלו, נחשב לשינת קבע. וכן הנוסע במטוס וישן כל הלילה שלא בשכיבה, נחשב כשינת קבע וצריך לברך ברכות התורה.
ודעת הגרח"פ שיינברג (חידושי בתרא סימן קעח ס"ק מח) שלשינת קבע אין שיעור בזמן כמה ישן, אלא תלוי הדבר בכוונתו, שאם מתחילה היתה כוונתו לישון שינת ארעי בלבד, אפילו ישן על מיטתו נחשב כשינת ארעי, ואם כונתו לישן שינת קבע, אפילו אם לבסוף התעורר לאחר זמן קצר, נחשב הדבר כהיסח הדעת, וכשנרדם על כסא בדרך כלל היא שינת ארעי. והוסיף (צהר, אהל ברוך עמ' תנ) בהגדרת שינת קבע ועראי, שוודאי יש פעמים שמתכוון לישון ונחשב לעראי, ויש שישן אפילו שלא על גבי מיטתו ונחשב לקבע, והיינו שאם דעתו לשקוע בשינה גמורה ועמוקה, אפילו שלא על מיטתו נחשב כקבע, ואם רצונו לישון שינה מוגבלת, וכמו מי שכבר ישן בלילה וקם ללמוד אך חזר לישון קצת עד שיאיר היום, כיון שהגביל את עצמו בשינה אפילו אם ישן על מיטתו נחשב כעראי.