השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
כיצד מותר להשתמש באבנים בשבת?
מה הדין באבנים שעומדות לבנייה? באיזה אופן מותר להשתמש בצמר כדי לחבוש מכה? האם מותר להשתמש בענף חתוך כדי להבריח זבובים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"ח סעיף כ"א - סעיף כ"ו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
לעיל בסעיף כ' עסק השו"ע ב - 'חריות של דקל' שמיוחדים לשריפה, וכמות שהם הם מוקצים ואסורים בטלטול, ולכן אם רוצה לשבת עליהם בשבת, צריך לייחד אותם, ובזה יש ג' אפשרויות, או שישב עליהם מבעו"י, או שקשר אותם כדי שישמשו לו לישיבה, או שחשב עליהם מבעו"י לישיבה.
בסעיף כ"א השו"ע עוסק ב - 'נדבך של אבנים', ובבה"ל מביא בשם הפמ"ג שאינו יודע מה זה, ומציע ב' אפשרויות, או שזה אבנים שעומדות לבנייה, או אבנים שאינם משופים וחלקים, וכאשר רוצה אדם לייחד אותם שיהיו מותרים בטלטול זה ע"י שיעשה מעשה, דהיינו, שיסדר אותם לישיבה, ולא כמו ענפי דקל שמספיק שמייחד אותם לישיבה, אלא כאן צריך מעשה, והמשנה ברורה מביא בשם המג"א, שמצדד כשיטת רש"י שגם כשמסדר אותם לישיבה זה גם לא מועיל כדי להתירם בטלטול, אלא זה מועיל שלא יצטרך לטלטל כבר אותם, והטעם שזה חמור יותר מחריות של דקל הוא כיוון שחריות של דקל יש אנשים שמייחדים אותם לישיבה ויש אנשים המייחדים אותם לשריפה, וממילא בזה שייחד אותם לשריפה, מחשבתו גרמה לכך שהחריות יחשבו למוקצה, ולכן כדי לבטל את מחשבתו, צריך לחשוב עליהם לישיבה, משא"כ בנדבך של אבנים, הם לא מיוחדות לישיבה, ולכן צריך להפוך אותם לראויות לישיבה, וזה רק ע"י שעושה בהם מעשה ומסדר אותם לכך, וי"א שדין אבנים כדין חריות שמועיל מחשבה מבעו"י.
נמצא א"כ ג' שיטות בדין נדבך של אבנים, או שדינם כחריות שמועילה מחשבה מבעו"י, או שמועיל ע"י מעשה סידור, או שגם סידור לא מועיל.
יש ג' שיטות לעניין 'אבנים':
שיטה ראשונה: יש לחלק בין תשמיש רגיל ומצוי שעושים באבנים לבין תשמיש משונה שעושים בהם, אדם שרוצה להשתמש בהם תשמיש רגיל כגון לפצוע אגוזים, מועיל אפילו ייחוד לשבת אחת בלבד, משא"כ אם רוצה להשתמש בה לכסות פי חבית, צריך ייחוד לעולם.
שיטה שנייה: צריך ייחוד לעולם, ואם רגיל להשתמש באבן איזה תשמיש בימות החול, כגון שרגיל לכסות בה פי החבית, או שמחזיק בה את הדלת, מותר, וכשמייחד אותם א"צ לייחד בפה אלא מספיק במחשבה.
שיטה שלישית: ייחוד לא מועיל אלא צריך מעשה בגוף האבנים כדי להתירם בטלטול.
להלכה אומר המשנה ברורה, שמספיק ייחוד לעולם וא"צ מעשה, ולעניין מידי דאורחיה בהכי נראה שבמקום הצורך יש לסמוך להקל שמספיק ייחוד לשבת אחת.
מותר לחתוך ענף מהדקל מבעו"י, ומותר להשתמש בו אח"כ כדי להבריח זבובים, ומבאר המשנה ברורה שטעם ההיתר הוא, כיוון שכך היא הדרך להשתמש בו, וייחד אותו מבעו"י.
פשתן סרוק וצמר מנופץ שרוצה להשתמש בהם כתחבושת למכתו, דינם כדין החריות שמועיל ישיבה שעה אחת מבעו"י, ולכן מועיל מה שהניח את התחבושת שעה אחת מבעו"י ומועילה גם מחשבה, שבכך גילה דעתו שמייחד אותם לתשמיש הזה, ואין בזה משום רפואה שהרי זה כמו מלבוש שלא יסרטו בגדיו, וי"א שלא מועילה מחשבה לחוד.
עורות של בהמה נחלקו בזה הדעות, י"א שיש הבדל בין לחים לבין יבשים, עורות יבשים שעומדים לישיבה מותר לטלטלם, ועורות לחים שלא עומדים לכך, אסורים בטלטול, וי"א שהחילוק הוא בין עורות בהמה גסה לדקה, עורות של בהמה גסה יושבים עליהם, ושל בהמה דקה לא יושבים עליהם, ולדעה הראשונה אין חילוק בין דקה לגסה, ומכריע המשנה ברורה כדעה הראשונה.
נסרים של בעה"ב מותר לטלטלם, ושל אומן אסור, כיוון שהאומן מקפיד עליהם של יתקלקלו וממילא זה מוקצה, ואם חשב עליהם מבעו"י לתת עליהם פת לאורחים או לתשמיש אחר, ממילא אינו מקפיד ומותרים בטלטול.