יום שני ט' בטבת תשע"ט
כיצד נחתוך בשבת עוגה שעליה אותיות 'מזל טוב'?
מאכל שרשומות עליו אותיות, כגון עוגה שיצרו על גבה את המילים 'מזל טוב', אין לחותכו או לשוברו באופן המקלקל את האותיות או את הציורים, משום איסור 'מוחק' מדרבנן. ויש שצידדו להתיר זאת. ויש שאוסרים אף בציורים, ולא רק באותיות.
ולמעשה, נחלקו הפוסקים: יש אומרים שאכן אין לחתוך מאכל כזה או לשוברו בידיים, אבל מותר לאוכלו; והטעם, מפני שבאופן זה המחיקה נעשית ב'דרך אכילה', ולא בדרך מחיקה, והרי זה אסור רק מדרבנן, וכן אין זו מחיקה על מנת לכתוב, שגם היא אסורה רק מדרבנן, ונמצא שזהו 'פסיק רישא דלא ניחא ליה בתרי דרבנן', דהיינו: מלאכה האסורה רק בצירוף שני איסורים דרבנן, ואינה נעשית במכוון; ומשום עונג שבת, יש להתיר זאת. ויש שמפקפקים בהיתר אף בדרך אכילה.
[שו"ע שמ, ג, משנ"ב טז-יז, ושעה"צ כב; ביאורים ומוספים דרשו, 33]
האם מותר לאכול 'שוקולד פרה' בשבת?
בהמשך לאמוּר: יש אומרים שיצירת אותיות וציורים במאכל נחשבת ככתיבה רק כשהם מיוצרים מחומר נפרד, כגון סוכריות צפופות, זילוף שוקולד, או חתיכת בצק נפרדת (במיני מאפה), אולם אם האותיות והציורים עשויים מגוף המאכל – כמצוי בזמננו בביסקוויטים, שוקולד, ועוד, ששֵׁם בית החרושת, או ציור כלשהו, מוטבע או מובלט בהם – מותר לחתוך את המאכל או לשוברו.
ויש אומרים שאף באופן זה אין היתר אלא בצורות שהן חלק מצורת המאכל, ולא באותיות וכיוצא בהן. ואם בולע את המאכל ללא לעיסתו, כגון שמדובר במאכל קטן, והאותיות אינן נמחקות בפיו אלא במעיו, מותר הדבר לכל הדעות; ועל כן אין כל חשש איסור בבליעת כדור תרופה שחקוקות בו אותיות.
[שו"ע שמ, ג, ומשנ"ב טו-יז; ביאורים ומוספים דרשו, 24, 26 ו־33]
האם מותר לפתוח ולסגור ספר שיש ציורים בחוֹדֵי דַפָּיו?
ספר שכתובות בו אותיות, או שמצוירים בו ציורים, על חוֹדי הדפים, באופן שכאשר הספר סגור הם ניכרים, וכאשר הספר פתוח הם מיטשטשים – יש אומרים שיש בסגירתו ובפתיחתו איסורי מלאכות 'הכותב' ו'המוחק'; ולדעת פוסקים רבים אין איסור בדבר, כיון שהספר נועד לפתיחה ולסגירה בתדירות, והרי זה כסגירת דלת וכפתיחתה, שאין בהן איסור מלאכות 'בונה' ו'סותר', כיון שהדלת נועדה לעשיית פעולות אלו בתדירות. ולמעשה, ראוי להחמיר בכך, ויש אומרים שאם אין לו ספר אחר ניתן להקל.
ולכל הדעות, יש להימנע מכתיבה וציור על חודי הדפים. וספר שנעשתה בו הזרקת 'כתמי דיו' צבעוניים ('שפריץ'), אשר אין בה משמעות של כתָב או ציור – מותר לפותחו ולסוגרו לכל הדעות.
[משנ"ב שמ, יז, ושעה"צ כד; ביאורים ומוספים דרשו, 37 ו־40; וראה שם, 36]