'תיקונים' ל'מבואות' שונים ולרשות הרבים
* 'מבוי' המוקף במחיצות משני צדדיו לאורכו, ושני ראשיו פתוחים לרשות הרבים – יש לעשות צורת הפתח באחד מראשיו, ואז ניתן להתירו על ידי הצבת 'לֶחי' או 'קוֹרה' בראשו האחֵר, ככל מבוי.
* מבוי שבני אחת מהחצרות הפתוחות לתוכו לא השתתפו ב'שיתוף המבואות' – פוסל הדבר את שיתוף המבואות; ואף אם יעמידו 'צורת הפתח' ודלתות בפתח שבין החצר למבוי. אולם, אם יש לחצר זו פתח אחר ובני החצר אינם רגילים להשתמש במבוי, ובני החצר לא עירבו עירוב חצרות לעצמם – דַי בלחי או בקורה כדי להפריד בין המבוי לחצר; ויש אומרים שדווקא לחי מועיל.
* מנהג ישראל משנים קדמוניות להתקין 'עירוב' ב'צורות הפתח' בלבד אף למקומות שעוברת בהם רשות הרבים. והפוסקים כתבו טעמים שונים לכך.
* לדעת השולחן ערוך, במבוי העשוי כצורת האות ר', ופתוח בשני ראשיו לרשות הרבים – נחשבים שני צדדי המבוי למבוי מפולש, אשר להתרתו נדרשים צורת הפתח בראשו האחד, ו'תיקון מבוי' – דהיינו: לֶחי או קוֹרה, (וכל שכן צורת הפתח) – בראשו האחֵר. ורבים חולקים, ובשעת הדחק יש להקל. ואף לדעת השולחן ערוך, לא נדרש תיקון בנקודת העיקום אלא כשאורך שני החלקים הוא ארבע אמות לפחות.
* מבוי העשוי בצורת האות ח' – לדעת השולחן ערוך יש לעשות תיקוני מבוי בראשי המבוי, וצורת הפתח בשתי נקודות העיקום שבמבוי.
* רשות הרבים שהקיפוה במחיצות, והרבים מהלכים כדרכם דרך הפתחים שבמחיצות – נחלקו תנאים אם מחמת המחיצות היא נחשבת כרשות היחיד, או שהילוך הרבים 'מבטל' את המחיצות. וגם לדעה שהילוך הרבים מבטל את המחיצה, אין זה אלא כשיש מעבר חופשי דרך פתחי המחיצות; אולם, כשהציבו דלתות בפתחים שבשתי הכניסות, שבשני ראשיה של רשות הרבים, והן ננעלות בלילות – בטֵל שֵׁם רשות הרבים מרשות זו, ודינהּ כרשות היחיד.
מהלכות 'מבוי' שנפרץ
* 'מבוי' שנוצרה פירצה באחת ממחיצות האורך שלו – אם רוחב מחיצת האורך שנותרה בין ראש המבוי לפירצה הוא פחות מארבעה טפחים, פסלו חכמים את 'תיקון המבוי'. ואם רוחב המחיצה שנותרה הוא ארבעה טפחים ויותר, לא נפסל תיקון המבוי, אלא אם כן רוחב הפירצה הוא יותר מעשר אמות. וכן אם רבים עוברים דרך הפירצה, ורוחבה ארבעה טפחים או יותר – הריהי פוסלת את תיקון המבוי; אם משום ש'דרך הרבים' מבטלת 'שֵׁם' פתח מראש המבוי, או משום שעל ידי הפירצה הופך ל'מבוי מפולש', שאין די בתיקון מבוי בראשו האחד.
* מבוי שמחיצת הרוחב שלו מפרידה בינו לבין חצר שהיא רשות היחיד, ומחיצה זו נפרצה – אם רוחב הפירצה עשר אמות או פחות, וה'עומד' שבמחיצה מרובה על ה'פרוץ' – אין כל שינוי בדין המבוי והחצר, אבל אסור לטלטל חפצים מזה לזה עד שישתתפו בני החצר במבוי.
* בנדון הנ"ל – אם מחיצות האורך של המבוי נכנסות לתוך אורך החצר, ובסופן יש את המחיצה המפרידה בין המבוי לחצר, ומחיצה זו נפרצה – אסור לטלטל מהמבוי לחצר, ולהיפך, וכן אסור לטלטל במבוי עצמו כל עוד לא נעשה שיתוף מבואות עם בני החצר; אבל בחצר עצמה מותר לטלטל.