שאלה: ר' אהרן וייס מקפיד להניח תפילין דר"ת בכל יום לאחר שחרית. יום אחד נתחלפו לו התפילין, והניח בטעות תפילין דר"ת בשחרית, ולאחר התפילה הניח את התפילין של רש"י, כשהוא סבור שבכך הוא יוצא ידי חובה לדעת ר"ת. רק כשחלץ את התפילין דרש"י שם לב לטעותו, ומיד סימן את התפילין בסימון מיוחד כדי שטעות כזאת לא תחזור.
אמר לו ידידו ר' דוד, כי נראה לו שעליו להניח פעם נוספת תפילין, שהרי כשהניח את התפילין דרש"י סבר שהן תפילין דר"ת, וממילא לא יצא. ענה לו ר' אהרן: "הרי סוף סוף הנחתי את שתי הזוגות, וא"כ יצאתי בוודאי גם ידי רש"י וגם ידי ר"ת". הצדק עם מי?
תשובה: כתב מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א בספרו ויקהל משה ח"ג, שבאופן כזה לא יצא – לא ידי רש"י ולא ידי ר"ת, כיון שבשעה שהניח תפילין דרש"י כוון לשם מצוה כר"ת – וא"כ לשיטת רש"י אינו יוצא בתפילין כאלו; וכשהניח ר"ת סבר שיוצא ידי מצוה כרש"י – ולשיטת ר"ת אינו יוצא ידי חובה בתפילין כאלו. לכן צריך לחזור ולהניח תפילין דרש"י לשם רש"י ור"ת לשם ר"ת.