יום שלישי י"ב בכסלו תש"פ
כיצד יתכן שתערובת מסוימת אסורה באכילה רק לאדם אחד?
אסור לבטל איסור בתערובת בכוונה. ובאיסור דאורייתא, כגון חמץ בפסח – אף אם האיסור כבר נמצא בתערובת, אלא שאינו בטֵל בה, אסור להוסיף על התערובת כדי שתגיע למידה שבהּ היא מבטלת את האיסור. אולם באיסור דרבנן, כגון חמץ שעבר עליו הפסח – אם האיסור כבר נמצא בתערובת, לדעת השולחן ערוך מותר להוסיף עליה כדי לבטלו בתוכה, ולדעת הרמ"א אסור.
ומי שעבר וביטל איסור בתערובת באופן האסור – אסור לו להנות מביטול זה. וכן מי שביטלו עבורו איסור בתערובת – אסור לו להנות מהביטול; ונחלקו הפוסקים בנוגע למי שביטלו עבורו איסור בתערובת ללא ידיעתו – אם הוא רשאי להנות מהביטול. ולבני ביתו של המבטל, או זה שביטלו עבורו, אסור לכל הדעות להנות מהתערובת גם כשנעשה ללא ידיעתם.
[משנ"ב תמז, קג-קד; ביאורים ומוספים דרשו, 151-152]
איזה חמץ אסור לאחר הפסח בהנאה?
חמץ שעוברים עליו ב'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא' מדאורייתא בפסח, ועבר עליו הפסח בשוגג או במזיד, אסור מדרבנן בהנאה אף לאחר הפסח. ובכלל זה – חמץ המעורב בתערובת כזו שאף מדאורייתא אינו בטֵל בתוכה; כאשר יש בו כזית, גם אם באכילת התערובת לא ניתן להגיע לאכילת כזית חמץ ב'כדי אכילת פרס'. ויש אומרים שכך הדין גם כאשר החמץ שבתערובת הוא פחות מכזית.
ומהי תערובת שמדאורייתא החמץ אינו בטל בתוכה? תערובת אשר חלקיה האחרים מהווים רוב לעומת החמץ; למעֵט תערובת של 'מין בשאינו מינו' שהחמץ שבהּ אינו יבש, ונבלל בחלקי התערובת האחרים – בין אם הם יבשים ובין אם לאו – כך שאינו ניכר; שאז החמץ אינו בטֵל בתוכה (מדאורייתא) אלא כאשר כמוּת חלקיה האחרים היא פי שישים מכמוּת החמץ. וראה עוד במקורות, ולהלן.
[שו"ע תמז, יא, משנ"ב קא-קב, וביה"ל ד"ה בין; ביאורים ומוספים דרשו, 147]
חמץ שעֵרבוהו בפסח בתערובת בכוונה תחילה – האם התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח?
בהמשך לאמוּר: תערובת שיש בה רק 'משהו' חמץ, שאסורה בפסח רק מדרבנן, מותרת לאחר הפסח באכילה ובהנאה; ואפילו אם החמץ התערב בה בפסח, ובטרם התערב כבר עבר עליו בעליו ב'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא' – התערובת מותרת לאחר הפסח.
אולם, בנוגע לתערובת יבשה שהחמץ המעורב בה אינו נימוח בתוכה – נחלקו הפוסקים: יש אומרים שלמרות שכאשר הוא מהווה מיעוט בתערובת אינה אסורה בפסח אלא מדרבנן, אסורה היא גם לאחר הפסח; ויש חולקים.
וחמץ שעֵרבוהו בפסח בכוונה כדי להתירו לאחר הפסח – יש אומרים שדינו ככל איסור שביטלוהו בכוונה, שאסור למבטל להנות מהביטול, וכן למי שנתבטל בשבילו, (ראה לעיל). אך יש אומרים שאין זה נחשב לביטול איסור בכוונה, כיון שבפסח בלאו הכי אסור לאוכלו, ובנוגע לאחר הפסח, אינו אלא גורם שלא יחול עליו דין חמץ שעבר עליו הפסח.
[שו"ע תמז, יא, ומשנ"ב קא, קב, קג ו־קה; ביאורים ומוספים דרשו, 150 ו־153]