פסחים מג
כיצד יתכן שבעל ואשה יושבים יחד בסוכה ורק האשה רשאית לברך 'ליישב'?
מצות עשה שהזמן גרמא
כתוב בשולחן ערוך (סי' תרל"ד ס"ד): "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו חוץ לסוכה, ואכל, כאילו לא אכל בסוכה, אפילו אם היא סוכה גדולה, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו". כלומר, חז"ל גזרו שלא ישב אדם בסוכה ויאכל, כאשר שולחנו נמצא בתוך הבית, שמא ימשך אחר השולחן ויצא מן הסוכה ויאכל בתוך ביתו.
ושמענו בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שגזירה זו אינה שייכת לגבי נשים, וזאת משום שאשה פטורה מן הסוכה ככל מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים פטורות מהן, ואם כן, לא שייך לגזור לגביה 'שמא תימשך אחר שולחנה', שהרי אף אם תימשך ותאכל מחוץ לסוכה, היא לא תעבור בכך עבירה, שכן אשה פטורה ממצוַת ישיבה בסוכה, וממילא מותר לה לשבת ולאכול בסוכה באופן ששולחנה מחוץ לסוכה, ונחשבת כאוכלת בתוך הסוכה.
ואם כן, במקרה שישבו בעל ואשתו בתוך הסוכה, באופן ששולחנם היה מונח בתוך הבית, שאז הבעל אינו רשאי לברך 'לישב בסוכה', משום שבישיבה כזו אינו מקיים מצוה, אך האשה רשאית לברך, משום שמקיימת מצוה בישיבתה בסוכה. [יצויין שמדובר באשה מבנות אשכנז, הנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן (יעויין במשנ"ב סי' תר"מ סק"א). אך לדעת מרן הבית יוסף (או"ח סי' י"ז), אין הנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן].
(ופריו מתוק – דברים פרשת וילך)