נחלקו הפוסקים אם תפילין הן 'מוקצה': יש אומרים שאף על פי שאסור להניחן בשבת לשם מצוה, מותר להניחן שלא לשם מצוה, ולכן הן נחשבות ככלי שמלאכתו להיתר. ואף שעיקר ייעודן להנחה לשם מצוה, כיון שהפעולה עצמה מותרת, ורק המחשבה לשם מצוה היא האיסור, אין זה מחשיב את מלאכת הנחת התפילין למלאכת איסור, וממילא הן נדונות ככלי שמלאכתו להיתר. ויש אומרים שאסור להניחן בשבת שלא לשם מצוה, ולפיכך נחשבות התפילין ככלי שמלאכתו לאיסור, ואין לטלטלן אלא לצורך מקומן.
ובשעת הדחק ניתן להקל, ולכן אם נפלו תפילין על הארץ והן מונחות בבזיון, צריך להרימן, אך אין לטלטלן למקום אחר, אלא להניחן בסמוך במקום שאינו בזיון להן. ויש שהורה לאחד להחליט שהוא חפץ לשבת במקום שבו נפלו התפילין, ואז יותר לו לטלטלן לכל הדעות, כיון שזהו לצורך מקומן. וכן אם שכח את התפילין בכיס הטלית, מותר להוציאן ממנו ולהשתמש בטלית, משום שזהו טלטול לצורך מקומן, המותר לכל הדעות; אך לכתחילה יש להוציא את הטלית בערב שבת.
[שו"ע שח, ד, ומשנ"ב כד; ביאורים ומוספים דרשו, 32 ו־35]