היום נלמד: ריחות שונים שאין מברכים עליהם
יום שלישי י"ג באייר תשע"ז
מדוע אין מברכים ברכת הריח על 'מטהר אוִיר'?
כפי שלמדנו, אין מברכים ברכת הריח אלא על ריח המיועד להרחה, דהיינו להנאת הריח, אבל ריח טוב שנועד רק להעברת ריח רע, וכגון 'מטהר אוִיר' שבבית הכסא – אף אם ריחו טוב מאד ונוטלו בידו כדי להנות מריחו, אין לברך עליו. ואם רכש מטהר אויר על מנת להשתמש בו בחדרי מגורים, כלומר, כדי להפיץ בהם ריח טוב ולא כדי להעביר ריח רע – נחלקו פוסקי זמננו אם הולכים אחר כוונת היצרן, שהיא להעברת ריח רע, או אחר כוונת הקונה, שכוונתו לשם הנאת הריח. ובנוסף, נחלקו פוסקי זמננו אם מברכים על בושם העשוי מחומרים סינטטיים ולא טבעיים. [שו"ע ב, משנ"ב י, ושעה"צ טז; ביאורים ומוספים דרשו, 7, ו־רטז, 26]
מדוע אין מברכים ברכת הריח על 'שמפו'?
כאמור, אין מברכים על ריח אלא כשנועד להנאת הריח, ולא כשנועד להעברת ריח רע. וכתבו הפוסקים שלכן אין לברך על בשמים המיועדים להעברת ריח רע מהגוף; ואף אם מדובר בבשמים יוקרתיים. וכן אין לברך על 'סבון', 'שמפו' ותכשירי רחצה אחרים, אף אם הם ריחניים במיוחד, שהרי הם מיועדים לנקיון, או לטיפוח הגוף והשיער, ולא להנאת הריח. וכל שנועדו גם להנאת הריח, יתכן שצריך לברך עליהם, אך מסיבה אחרת אין לברך – כיון שאין מברכים אלא כשנותרת ממשות מהריח, ובדרך כלל לא נותרת ממשות על הגוף; וכן תלוי הדבר במחלוקת הנ"ל לענין בושם סיננטי. [שו"ע ב, משנ"ב יא, ושעה"צ יט; ביאורים ומוספים דרשו, 6]
כיצד ינהג מי שגילה במוצאי שבת כי כלי הבשמים ריק?
אין מברכים ברכת הריח אלא על הנאה ישירה מגוף הבושם. ולכן, אין לברך בעת הרחת בגדים מבושמים שלא נותרה בהם ממשות מגוף הבושם; וכן אין לברך על ריח שנקלט באוִיר חדר שפתחו בו מיכלי איחסון של בשמים, או על ריח שנקלט בכלי שהיו מונחים בו בשמים. ומי שגילה במוצאי שבת שכלי הבשמים ריק לחלוטין, ואין ברשותו בשמים אחרים – יריח את הריח שנקלט בכלי, ללא ברכה. ומאידך, גם כשנהנה הנאה ישירה מגוף הבושם, אין לברך עליו אלא כשהוא מיועד (גם) להנאה זו, אך אם הוא מיועד רק להנאה עקיפה, אין לברך עליו; ולפיכך אין לברך בעת הרחת חומר המיועד לבישום בגדים בלבד. [שו"ע ג, משנ"ב יב ו־יד, שעה"צ כד, וביה"ל ד"ה אלא; ביאורים ומוספים דרשו, 11]