יום ראשון י"ב באדר א' תשע"ט
כיצד הופך חלון שבבית את הכרמלית שלצידו לרשות היחיד?
כפי שלמדנו, שטח המוקף במחיצות כדין רשות היחיד, וגודלו יותר מ'בית סאתיים' – דינו כ'כרמלית'; והוא מכונֶה בפי רבותינו: 'קַרְפֵּף שלא הוקף לדירה'. אולם, אם הוא 'מוקף לדירה', דינו כרשות היחיד לכל דבר. ומהו 'מוקף לדירה'? קרפף שבצידו, או באמצעו, קיים בית מגורים, ופתח פתוח מתוכו לקרפף, והקפת הקרפף במחיצות נעשתה על מנת שישמש כחצר, וכדומה.
וקרפף שלא פתוח אליו פתח מהבית, אך פתוח אליו חלון – אם מדובר בחלון שנועד לאור ולאוויר בלבד, אינו נחשב כפתח, ואינו מתיר את הקרפף; אך אם מדובר בחלון שמשתמשים דרכו בקרפף – יש שנראה מדבריהם שדינו כפתח; ויש שמסתפק בדבר, ואכן, בגמרא לא נזכר חילוק זה. ויש טעם לומר שדווקא פתח מועיל, משום שניכר הדבר שדעתו להשתמש במקום שפתוח אליו, ואילו חלון עשוי בעיקרו לאור ולאוויר, ועוד, ששימושי 'דירה' דרך החלון הם מוגבלים, ואין בכוחם להחשיב את הקרפף כמוקף לדירה מחמתם.
[שו"ע שנח, ב, משנ"ב יט, וביה"ל ד"ה או]
מהו ההבדל בין החצר שבזמן חז"ל חצר שבזמננו?
קרפף שהקיפוהו במחיצות, ורק לאחר מכן פתחו אליו פתח מבית המגורים הסמוך אליו, או שבנו בתוכו בית מגורים – אינו נחשב כ'מוקף לדירה', כיון שהקפת המחיצות לא נעשתה לשם שימוש של 'דירה'. ואם הקפת הקרפף במחיצות נעשתה כחלק מתוכנית של הקמת בית וחצר, וכיוצא בה, ומסיבה כלשהי הוחלט להקים תחילה את החצר – יתכן שכאשר אכן הקים לבסוף את הבית ופתח בו פתח אל הקרפף, נחשב הקרפף כ'מוקף לדירה'.
ויש אומרים, שהסיבה להקל באופן זה קיימת רק בחצר כבזמן חז"ל, ששימשה כחלק בלתי נפרד מהבית, ותשמישי דירה רבים נעשו בה, ולכן הקמת הבית – למרות שנעשתה לאחר הקמת החצר – היה בכוחה לשנות את דין החצר ולהחשיבה כמוקפת לדירה. אבל בזמננו, שהחצר אינה משמשת לתשמישי דירה רבים, הקמת הבית אינה כה משמעותית לחצר, ואין בכוחה להחשיבהּ כמוקפת לדירה אלא אם כן הוקם הבית תחילה ולאחר מכן הוקף בחצר.
[משנ"ב שנח, יט, ושעה"צ כא; ביאורים ומוספים דרשו, 12]
מגרש ריק בתוך העיר – היתכן שאוסר את הטלטול בכל רחובותיה?
עיר המוקפת במחיצות כדין, מותר לטלטל ברחובותיה גם כששטחם גדול מ'בית סאתיים', כיון שהבתים פתוחים לתוכם, והם נחשבים כ'מוקפים לדירה'.
ואם יש בתוך העיר מגרש ריק שבני העיר אינם משתמשים בו ואינם נכנסים לתוכו, כגון מקום שנשרף בשריפה והוא עומד חרֵב; ושטחו גדול מבית סאתיים – אם הוא פתוח במלואו לרחוב, המנהג להחשיבו כחלק מהעיר, דהיינו כמוקף לדירה; מפני שללא מחיצות אינו חולק רשות לעצמו, והוא טפֵל לעיר.
אולם, אם הוא מוקף במחיצות, הריהו כקרפף שלא הוקף לדירה, אשר דינו כ'כרמלית', כנ"ל; ואם באחד הצדדים המחיצה פרוצה ברוחב של יותר מעשר אמות, נמצא שהרחוב פתוח לכרמלית, וממילא נדון אף הוא עצמו ככרמלית, ובעקבותיו גם יֶתר רחובות העיר הפתוחים זה לזה.
ואתרי בנייה שבתוך העיר, או הסמוכים לעיר, ונמצאים בתוך היקף המחיצות של העיר – יש אומרים שדינם כמגרש הנ"ל.
[ביאורים ומוספים דרשו שנח, 11 ו־13; וראה חזו"א או"ח פט, ז, וביאורים ומוספים שם, 27]