"אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל" (במדבר כ"ב, י"ח)
בלעם הגיע לדרגה והכרה כה גבוהה, עד כי אמר "לא אוכל לעובר את פי ה'"! ואם כן הקשה הגאון הצדיק רבי יעקב ניימן זצוק"ל, מה היתה הטענה על בלעם הרי באמת לא רצה לעבור את פי ה'?
אלא מביא בשם הסבא מקלם זצוק"ל, שבלעם אכן אמר "לא אוכל" וכוונתו היתה, כי רוצה הוא מאד לעשות כדברי בלק, אך לא יכול לעשות כן מפני דבר ה', וכך באמת היה שלא ויתר על רצונו ועשה עצות כדי שהקב"ה יסכים לרצונו, עד שאכן הרשה לו הקב"ה ללכת עם שרי בלק.
מכאן לימוד גדול לדרך עבודת ה' של כל אחד, יש אנשים שמקיימים מצות וכוונת מעשיהם לעשות רצון הבורא יתברך שציוונו לקיים מצותיו, ויש אנשים שמקיימים מצוות אבל בלא שום כוונה לרצון ה' יתברך, מצידם הם היו מוותרים על 'התענוג' של עשיית המצוות, ועושים זאת בכורח כמי שכפאום לכך ובכח הרגלם, אנשים אלו בסופו של דבר סרים מהר מן הדרך, ולא נשאר בהם הרבה לחלוחית של מצוות ומעשים טובים אם בכלל, כי כבר למדונו חז"ל (מכות י', ב') 'בדרך שרוצה אדם לילך מוליכין אותו', גם אם יקיים מצוות אבל כוונת רצונו היא שתקבע את דרכו, וכך מכונים משמים שאדם הולך לפי רצונו וכוונתו.
יש לכל אחד לדעת, שלפי גודל ועוצם כוונותיו בעשיית המצוות ולימוד התורה, כן תסלל דרכו בחייו, אם כוונתו לעשות רצון אבינו שבשמים, יוליכוהו בדרך הזו למעלה להשכיל, ואם ח"ו אין כוונתו לכך, אז יוליכוהו בדרך עקלתון עד אבדן דרך רח"ל.
♦ ♦ ♦
מעשה נפלא המראה לנו עד כמה 'בדרך שרוצה אדם לילך מוליכין אותו' מסופר במדרש רבה (ויקרא י"ב, ס"ו) מעשה באחד שהיה מורגל מאוד בשתיית יין ובשכרות עד שהיה מוכר את כלי ביתו ושותה בהם יין, אמרו בניו אחד לשני, באופן כזה לא ישאיר לנו אבינו שום רכוש, מה עשו, השקו אותו יין עד שהשתכר, לקחו אותו והוציאוהו מחוץ לעיר ושמוהו במערה המוכנת לקבור בה מתים, וכוונתם בזה היתה כשיתעורר ויראה היכן נמצא, זה יזכירו לשוב מדרכו הרעה, השאירוהו שם והלכו להם לביתם והוא נשאר שוכב במערה ישן בשכרותו.
והנה אירע דבר פלא בדיוק באותו מקום עברה שיירת אנשים סוחרי יין טעונים כדי יין בדרכם למקום היושב הסמוך למדבר, כשהגיעו ליד המערה, הם שומעים קול המולה גדולה מן העיר, והיה נראה להם כקול מלחמה שפרצה בעיר, מרוב פחדם ודאגתם עליהם ועל הסחורה היקרה שבידיהם, חיפשו מקום להטמין את כמות כדי היין שברשותם עד יעבור זעם, ומשמצאו את המערה, פרקו במהירות את כל חביות היין והניחו אותם בתוך אותה המערה.
ובאותה מערה היה ישן שם אותו אדם שבניו הניחוהו בשכרותו כדי להניאו מהרגלו בשתיית יין, והנה משהקיץ השיכור מיינו, לא האמין למראה עיניו, בתוך מערה במדבר כזה שפע של יין!! וכך הוא שותה כאוות נפשו ללא הפוגה, לאחר שלשה ימים אמרו בניו וכי אין אנו הולכים ורואים מה נעשה באבינו? הלכו להם ובאו לאותה מערה ומה הם רואים? אביהם שוכב ונוד היין נתון בפיו, אמרו אף כאן אין הקב"ה מניח אותך והואיל והוא נותן לך אין אנו יודעים מה לעשות נגד רצון הקב"ה עשו ביניהם תקנה שכל אחד ואחד מביניהם ישקה את אביהם יום אחד יין.
אמר על זה הגאון הצדיק רבי אליהו דסלר זצ"ל, התפעלתי מדברי חז"ל אלו, לראות אשר בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, הוא לא רק בדרך הטבע אלא גם בסיבות רחוקות כמעט על דרך נס בסיבות שונות ורחוקות! ואם כך הוא לא רוצה ללכת בדרך רעה, הרי מידה טובה מרובה וא"כ עד כמה גדולה הסייעתא דשמיא, כי לרע רק פותחין אבל לטוב מסייעין אותו למעלה מדרך הטבע.