מדוע צריך ליטול ידיים לצורך אכילת מצה והרי נטלו ידיים לפני אכילת הכרפס? • האם צריך לטבל את המצה במלח? • באיזה אופן אוכלים את הכזיתים של המצה ? ומדוע לא צריך להסב באכילת המרור? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תע"ה סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, לאחר אמירת ההגדה וההלל ולאחר שתיית כוס שני, נוטל את ידיו ומברך על נט"י, והחידוש בזה אומר המ"ב, שהרי כבר נטל את ידיו לצורך טיבול ראשון, ובכ"ז צריך ליטול את ידיו שוב לפני אכילת המצות, והטעם, כיוון שהסיח את דעתו מאז הנטילה שנטל לצורך טיבול ראשון, שהרי בינתיים הוא אמר הגדה והלל, ואנו חוששים שמא נגע במקומות המטונפים.
אומר השו"ע, יקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שני המצות, ויאחז בידו את כל ג' המצות, המצה העליונה והתחתונה השלימות, הם לצורך לחם משנה, ובמצה האמצעית הפרוסה מקיימים את מצות אכילת מצה, ויברך 'המוציא' וכן 'על אכילת מצה', ויבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה יחד, והעניין בזה מבאר המ"ב, שבאמת צריך לאכול משתיהן יחד, כיוון שלא כ"כ ברור על מה מתייחס ברכת 'אכילת מצה', האם על העליונה או על האמצעית, וכיוון שכך, בוצע משתיהן יחד, כדי שלא יפסיק בין בציעה ראשונה לאכילה, ואח"כ יטבלם במלח, ואומר הרמ"א, שאין המנהג לטבל במלח בלילות הראשונים, כיוון שפת נקיה א"צ מלח, ומוסיף המ"ב, שזה יותר נראה לחם עוני כאשר לא טובל אותם במלח, ואח"כ יאכלם בהסיבה יחד כזית מכל אחד, ומבאר המ"ב, שהטעם שצריך לאכול משתיהן יחד הוא, כיוון שבירך שתי ברכות, וכוונתו הייתה על השלימה ועל הפרוסה, ואם יאכל קודם את הכזית של המוציא, דהיינו, מן השלימה, שעליה עולה ברכת 'המוציא', הרי הוא מפסיק בין ברכת 'אכילת מצה' לאכילת הפרוסה שעליה עולה הברכה, ואם יאכל קודם את הפרוסה, אולי ברכת 'אכילת מצה' עולה על העליונה, והוא מפסיק באכילת הפרוסה בין ברכת 'אכילת מצה' למצה העליונה, והרי יש מחלוקת האם ברכת 'אכילת מצה' מתייחסת על השלימה או על האמצעית, ולכן אוכל משתיהן יחד, ומכל אחד כזית שאין אכילה פחותה מכזית.
אומר המ"ב, הסכימו האחרונים, שצריך להכניס לפיו את שני הכזיתים בבת אחת, ולרסקם, אבל א"צ לבלוע שני כזיתים בבת אחת, אלא מספיק לבלוע כזית בבת אחת, ובדיעבד מספיק לאכול מעט מעט, רק שלא ישהה בין תחילת האכילה לסוף האכילה יותר מכדי אכילת פרס.
אומר השו"ע, אם אינו יכול לאכול שני הכזיתים יחד, יאכל קודם את של 'המוציא', ואח"כ את של 'אכילת מצה', והטעם שזה לא נחשב הפסק בין ברכת אכילת מצה לאכילת הפרוסה, מבאר המ"ב, כיוון שזה לצורך, שהרי הוא בירך ברכת 'המוציא', אז שיאכל את המצה העליונה, ובדיעבד אם אכל כזית אחד בין מן השלימה ובין מן הפרוסה, יצא יד"ח.
אחרי שסיים את מצות אכילת מצה, יקח כזית מרור, וישקענו כולו בחרוסת, ואומר המ"ב, שצריך דווקא כזית מרור, ולא יועיל קלח שלם, ומבאר המ"ב, שמשקע אותו בחרוסת כדי להמית את הארס שבו, ויש מקומות שנוהגים לשקע רק מקצתו בחרוסת, אבל לא את כולו, ולא ישהה את המרור בחרוסת, כדי שלא יבטל את טעם המרירות שבו, ולכן צריך לנער את החרוסת מעליו, ויברך 'על אכילת מרור', ויאכל אותו ללא הסיבה, שהרי המרור זכר לעוני, ואם רוצה להסב במרור, רשאי.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א