יעקב א. לוסטיגמן
התורה הקדושה, מבוססת על קבלת המסורת. חז"ל אומרים שמי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. לכאורה צריך להבין למה? כיצד אפשר לומר על אדם שיודע את כל התורה כולה שהוא עם הארץ, רק כי הוא לא שימש תלמידי חכמים?
אתן שתי דוגמאות שיבהירו את הנושא:
שמעתי מבן דודי המנוח שהיה גר בשערי חסד ולפרנסתו עבד כרואה חשבון ידוע. הוא היה יוצק ידיים על ידיו של הגאון רבי אברהם קרול, שבאמת היה גאון אמיתי במלוא מובן המילה. היתה לו סמיכה מרבי חיים עוזר, הוא היה אב"ד באנטוורפן, ידע את כל ארון הספרים בעל פה, אנשים היו באים מכל העולם רק כדי לחזות בפלא הזה.
בן דודי ישב אצלו באחת הפעמים כשהתקשרו אליו מבית דין בחוץ לארץ, וביקשו לשמוע את חוות דעתו בסוגיה סבוכה שהגיע לפתחם. הוא החל להרצות בפניהם את הדעות השונות בהלכה בנושא זה ואמר כך: אמר השו"ע פוסק כך, הרמ"א פוסק כך וכך, יש את דעת הט"ז ואת דעת הש"ך שחולקים בעניין, אבל במקרה זה נהגו לפסוק כמו היעב"ץ…
אדם שלמד את הכל, הוא יודע את הש"ס ואת הטור והשו"ע על נושאי כליהם, כמו גם את כל כללי הפסק וכמו מי פוסקים בזמן שהם חלוקים בדיעותיהם וכו', מהיכן יידע שמקרה זה נהגו לפסוק כמו היעב"ץ, אם לא שימש תלמידי חכמים?
דוגמה נוספת לכך אתן מהימים בהם ישבתי שבעה על אבי מורי זכרונו לברכה. הייתי אז נער כבן עשרים, ולידי ישב אחיו המבוגר של אבא, רבי ישראל נויגרשל שהיה יהודי תלמיד חכם ואף כיהן כראש הקהל שם בנתניה כתואר כבוד גם מינו אותו כנשיא החברה קדישא בעיר. בכל פעם כשהיתה לנו שאלה כיצד לנהוג לגבי מנהגי האבל, הוא היה מפרט את דעת הפוסקים מציין את השו"ע המג"א, המחצית השקל וכו', ולבסוף היה חותם: "אבל אצלנו נהגו לעשות ככה", וזה היה מכריע את הכל.
יהדות זו מסורת. כל אחד צריך לשמור על מסורת אבותיו כמו שחז"ל מספרים על רבי ינאי שפגש אדם שהיה נראה לו תלמיד חכם גדול, הזמין לאכול על שולחנו, אלא שאז התברר לו שהוא עם הארץ שאינו יודע אפילו לברך. אמר "אוי לו לינאי שכלב אכל מפתו". השיב לו אותו עם הארץ, "ירושתי אצלך ואתה קורא לי כלב?"
שאלו רבי ינאי: "איזו ירושה יש לך אצלי", והשיב לו אותו אורח שלא מכבר הוא שמע תינוקות של בית רבן קוראים: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", התורה היא ירושה לכל עם ישראל, וכשאתה עוסק בה, הרי ירושתי אצלך. חז"ל דורשים "אל תקרי מורשה אלא מאורסה", אבל למעשה האירוסין שלנו עם התורה זה בגלל שיש לנו אותה כירושה.
זה גם מה שאנחנו לומדים בתחילת מסכת אבות: משה קביל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'. כי התורה עוברת במסורה מדור לדור. ואם כן אנחנו באמת צריכים להבין מה יהא על בעלי התשובה. הרי הם לא קיבלו את התורה מהוריהם ומאבותיהם גם דור או שניים אחורה. כיצד יכולים הם לעסוק בתורה ולקיים את מצוותיה כדת וכדין מבלי שקיבלו אותה בירושה? הקושיה מתחזקת עוד יותר כשהם צריכים לנהוג בעניינים התלויים במנהג אבות, ולהם אין מנהג אבות לכאורה…
אבל האמת היא שזאת לא שאלה. אין כאן שום בעיה קודם כל כי הם לא באמת התנתקו מהשושלת. גם האשכנזים צאצאי המשכילים מגרמניה וכדו', ואפילו יוצאי רוסיה שבמשך שבעים שנה נותקו מכל שביב של מסורת בגזירותיהם של הקומוניסטים, גם הם יודעים מי היו אבותיהם, ואם לא, הם יכול לברר זאת בקלות. כשאדם יודע מהיכן מקורה של משפחתו, הוא גם יכול לדעת מה היו המנהגים באותה הקהילה ומה היתה המסורת שלה.
יש על זה משל נפלא שאמר רבי עזרא ברזל, שהוא מבין למה כנסת ישראל נמשלה ליונה, כתוב בגמרא שנמצא במרחק של עד חמישים אמה מהשובך, יודעים אנו שהוא בא מהשובך ושייך לבעליו, אבל אם הוא התרחק מעבר ל-50 אמה, הרי הוא בא ממקום אחר ושייך למוצא, כי גוזלים אינם מתרחקים יותר מ-50 אמה מהשובך. והני מילי, אומרת הגמרא, כשהגוזל לא נמצא בקרן זוית, כי אם הוא מעבר לקרן זוית ואינו יכול לראות את השובך, ברור לנו שהוא לא מאותו השובך.
כנסת ישראל נמשלה ליונה כי גם כשיהודי מתרחק ממקורו, הוא עדיין שומר על קשר עין, גם אם הקשר קלוש ורחוק. הקב"ה דואג שלא יידח ממנו נידח, ושהניתוק לא יהיה עמוק מדי. כל אחד מאתנו יכול ללכת ולשוב אל הר המור ואל גבעת המוריה.
עוד יש לומר שחז"ל לימדו אותנו שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. מרן הגי"ש אלישיב אף פסק להלכה שבעלי תשובה שאינם יודעים את מנהג אבותיהם, צריכים להתקשר לרב שמלמד אותם תורה, ולדבוק במנהגי אבותיו של רבם המובהק, כך הם נקשרים לשושלת הדורות ושבים לקבל את התורה בירושה ובמסורת.
אחתום במעשה שאירע באחד ממסעותי לפולין, כשהגיע המסע אל סופו, ביקשה אחת המשתתפות להקריא קטע כתוב שהכינה קודם לכן. היא דיברה על כך שבכל מקום בו ביקרנו, היה לרב נויגרשל שורשים באותו המקום. פעם היה זה מצד אביו ופעם מצד אמו, פעם מצד חמיו ופעם מצד חמותו, ואילו היא וחלק ממשתתפי הסיור לא יודעים הרבה על השורשים שלהם, ועל אבות אבותיהם בדורות הקודמים. אבל אז היא סיימה ואמרה כך: "גם לי יש שורשים. אני באה ממשפחה מאוד מיוחסת, לסבא שלי קראו יעקב, לאביו יצחק ולאבי אביו קראו אברהם. אנחנו מאוד מיוחסים".
זאת אמת לאמיתה. כשמדברים על העברת התורה מדור לדור, אנחנו צריכים לזכור שכולנו בני אב אחד נחנו. זה שיש יחידים שבצוק העיתים גרמו להם שיסטו מעט הצידה מהזרם המרכזי, אינו מונע מהם לשוב בחזרה גם אחרי דור ודורים, כי הזרם המרכזי עדיין קיים ומחכה לקבל אותם בחזרה.