א. חשוב לדעת שבזמן קושי או קוצר בנשימה, יותר קל לקבל / להגיע להרגשת נשימה עמוקה במצב של ישיבה ולא במצב שכיבה.
ב. דבר נוסף כיוון שהרגשת חוסר אוויר או שהנשימה לא מגיעה עד הסוף קשורה גם בפאניקה, ואחד גורם לשני. חשוב מאוד אם אדם במצב כזה יכול במקום להתאמץ בכח כדי לקבל אוויר ונשימה עמוקה ומתוך לחץ שרק גורם ליותר קושי. לנסות פשוט כמו להתפשר ולהסתפק בנשימה בינונית ואחרי כמה פעמים תבא מאליה בעז"ה נשימה עמוקה שממלאת את כל הריאות. לדבר לעצמו (במחשבה) ולהרגיע שזה בסדר, בעז"ה עוד רגע תבא נשימה טובה ואני יודה לקב"ה על הנשימה, "כל הנשמה תהלל ק׳ה" וזה מאוד עוזר.
ג. והדבר החשוב ביותר להיות צמוד להקב"ה, בתפילה והודאה, גם פורסם כמה פעמים כאן בהפותח.. להתרכז במחשבת הודאה לקב"ה על כל הדברים שעשה ועושה עמנו, לחשוב על פרטים ופרטי פרטים בהודאה כל אחד לפי עניינו והבעתו. ממתי שזוכר את עצמו, ושמעתי מהרבה שהועיל להם.
וצריך לדעת שכוחה של קבלה קטנה היא עצומה, מכיר מישהו (שבעקבות מאמר שפורסם כאן בהפותח בגליון של שבוע בערך לפני פסח) קיבל על עצמו לכמה שבועות התחזקות בקריאת שמע, בזמנה, כראוי מילה במילה בשימת לב, עבור כמה ממכריו שהיו במצב מאוד מאוד לא טוב, כשהוירוס היה בשיאו בימים שלפני פסח. וכולם התחילו להשתפר מאותו יום ממש להפליא, וחזרו בריאים ושלמים אחר כמה ימים, אח"כ ביקש ממישהו נוסף להתחזק עבור כמה חולים מונשמים נוספים ושוב אותו נס…
בתקווה שנתעורר ונתחזק כרצוי לפני השי"ת, ונזכה במהרה בקרוב לכל השפע ישועות ונחמות. ולא נשכח שוב להודות לה׳ ולהשתמש בכל השפע נכון, לעבודת ה׳ בשמחה.