ידועה היתה השתוקקותו של מרן ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ זצ"ל במשך כל השנה, ללילה הגדול והקדוש, ליל הסדר.
בקובץ 'מאיר החיים' (ח"ב, עמ' קס"ח) מסופר, שמרוב השתוקקותו, אזי אם בתחילה היה סופר את הימים והשבועות, הרי שבימים האחרונים היה סופר את השעות. ופעם אחת בחודש ניסן לאחר שקידש את הלבנה, פנה להרה"ח ר' יעקב רוזנברג ז"ל שעמד לידו, ואמר לו: יענקל, דו זעהסט? דער לבנה וועט אונז שיינען אין די הייליגע סדר נאכט!" [=אתה רואה? הלבנה תאיר לנו בליל הסדר] והפטיר – "ס'איז נאך דא 168 שעה ביז צום כזית מצה… [ישנן עוד 168 שעות עד הכזית מצה].
כאשר שהה ה'אמרי חיים' באמריקה, התחנן אצל גדולי הרבנים: "תנו לי לערוך ליל סדר נוסף (יו"ט שני של גליות), הבו לי היתר שאוכל לקיים זאת עוד פעם"… הן כל כך השתוקק והתאוה לזה, הרי כל כך אהב זאת. ולבסוף היה זה הגה"צ אב"ד טשימפא זצ"ל שכתב לו היתר לערוך סדר נוסף, והתשובה נדפסה בשו"ת 'תפארת אדם' (ח"ב, סי' מ"ו) וז"ל שם:
"יען כי מרן הה"ק רחמ"ה שליט"א משתוקק מאד שיוכל לעשות הסדר בליל יו"ט ב' של גליות… יען כי נפשו עגמה לטעום טעם מתוק של הסדר של יו"ט שני של גליות… ושאל אותי איך להתנהג… כיון דיש לו השתוקקות גדולה ומרגיש טעם גדול נעימות ידידות מתיקות בסדר של יו"ט שני של גליות, יש לו על מי לסמוך, על רדב"ז וכל בו… ורצונו של אדם עושה לו קבע, וניחא ליה לקבוע דירתו על משך ד' חדשים, ובתוך הזמן הזה נשאר גם על חג המצות, והוא עושה הסדר ביחד עם בנו החביב לו…"
היה פעם בחודש חשון, שבין גברא לגברא התחיל ה'אמרי חיים' לזעוק: "געוואלד, געוואלד, אינני יכול לסבול יותר!"… מיד ניגשו הגבאים בבהלה גדולה ושאלו את הרבי: "האם הרבי לא מרגיש טוב חס ושלום?! אולי יקראו לרופא!" אמר להם הרבי: "לא, אני מרגיש ב"ה טוב, ברם אני מתגעגע כבר! – אני רוצה את ההייליגע מצה – איני יכול לסבול בלי המצה"… כאמור, היה זה בחודש חשון, וכבר אז זעק הרבי שהוא מתגעגע להייליגע מצה…
ופעם באמצע ימות הקיץ ראה ה'אמרי חיים' קבוצת ילדים שמשחקים עם אש, ומיד קרנו פניו מרוב אושר וזהרו מרוב שמחה, ואמר: "אה! געוואלדיג, כבר הולכים לשרוף את החמץ"…
ומסופר, כי בעת שהגיע לארץ ישראל, שמע איך שאנשים אמרו זה לזה "הכל בסדר". התבטא הרבי ואמר: "אתם רואים? אפילו הם מבינים שהכל תלוי בליל הסדר"…
(נעם שיח)