"והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו" (מסילת ישרים פ"ג)
בדברי ההספד שנשא הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל על הגאון רבי הלל מקולומייא זצ"ל, סיפר מה ששמע מיהודי אחד שהיה נוכח בשעת מעשה:
יום אחד בא לפני רבי הלל תלמיד שמזה 26 שנים לא התראה עמו. מיד כאשר נכנס לפניו, אמר לו רבי הלל: טוב שבאת, בדיוק היום נזכרתי בך ואמרתי בלבי – מי ייתן ואמצא אותך, והנה ברוך ה' באת.
התפלא התלמיד ושאל: מדוע בדיוק היום נזכר בי כבודו וחפץ שאבוא לפניו?
הסביר לו רבי הלל: היום העליתי במחשבתי דין תורה שהיה לך אצלי לפני 26 שנים עם חברת גמ"ח בעיר גלנטא, ויצאת חייב. ואמנם בזמנו הייתי בקי יותר בחושן משפט מאשר היום, ובכל זאת כעת נפל בדעתי שיש מקום לזכות אותך בדין. ולכן חשבתי בלבי איך אמצא אותך כדי לפייסך, וב"ה בדיוק היום שלח אותך הקב"ה לפניי.
(ע"פ קונטרס 'אגרא דהספידא' בתוך ספר 'קודש הילולים לה")