"וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (בראשית כ"ד, י"ב)
גם כאשר חלילה פוקדים נסיונות את האדם, עליו לזכור היטב כי כל אשר עושה הקדוש ברוך הוא – לטובה הוא עושה, וגם אם לעיתים נראה לנו, בשלב זה או אחר, כי התפתחות מסויימת אינה לטובתנו ואלי אפילו להיפך – עלינו לדעת כי לאמיתו של דבר לא כך הם פני הדברים. לאמיתו של דבר כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד!
על היסוד הברור הזה – יכול לעמוד כל אחד מאתנו אם יתבונן מעט סביבו, אולם אנו נזכיר כאן מעשה שאירע בחדרו של רבינו, כאשר עמד הוא עצמו על הנקודה הזו באוזניו של אחד מדורשי עצתו. ומעשה שהיה כך היה:
באחד הימים, נכנס אל חדרו של רבינו אחד ממקורביו, אשר היה מדוכדך עד עמקי נשמתו בשל מעשה שהיה. בנו הגדול – יצא בעצת רבותינו לעסוק במסחר למשך חצי יום, אולם התפתחות מסויימת – העמידה בספק גדול את המשך פעילותו בענף המסויים שבו עסק. את תחושת התסכול החמירה במיוחד העובדה, שהאחראי להתפתחות החדשה – היה אדם אשר חב חובת הכרת הטוב מיוחדת לאותו מקורב…
כאשר נכנס אותו מקורב אל רבינו – הוא נמנע מלספר לו את אשר על ליבו, והסתפק בבקשת ברכה בלבד. "איזו ברכה אתה מבקש?" – שאל רבינו, והלה נענה והשיב כי מבקש הוא לראות נחת מהילדים, כאשר בליבו הוא חושב כי ברכה זו בוודאי כוללת פתרון לבעיה העומדת על הפרק… רבינו הקשיב היטב לדבריו, שמע כפי הנראה גם את מה שלא נאמר, ולאחר מכן השיב בפסקנות: "דע לך, כי כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – הכל לטובה!". אין צורך לומר, כי הברכה אשר נשמעה יותר כמו דברי נחמה – עוררה חשש בליבו של אותו מקורב, אשר שב והפציר ברבינו כי יאציל לו מברכתו, אולם נענה שנית באותן מילים בדיוק: "דע לך, כי כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – הכל לטובה!". שוב ושוב חזר הלה על בקשתו לברכה, ושוב ושוב חזר רבינו על דבריו, עד שהיה משוכנע כי המסר הועבר בצורה הברורה ביותר… או אז, לנוכח חרדתו של השואל אשר ניכרה היטב על פניו – ניאות רבינו לברכה בצורה מפורשת, והלה פנה ועזב את הבית.
והנה, ראה זו פלא: התברר בסופו של דבר, כי דוקא הנסיבות החדשות שהתרגשו, ואשר נראה כי הן עלולות לפגוע באופן אנוש בעסקיו של הבן – גרמו לו לפנות לאפיק שונה בו ראה הצלחה גדולה ביותר, בעוד אחרים אשר המשיכו לעסוק בתחום המקורי מבלי ש'תפגע' פרנסתם – הפסידו לבסוף את כל ממונם! ללמדנו, כי כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא – לטובה הוא עושה, ואין זו סתם סיסמא ריקה מתוכן… זו האמת לאמיתה, האמת אשר ניתן לעמוד עליה עין בעין אם בוחנים את המציאות בצורה מפוכחת! הקדוש ברוך הוא עושה הכל לטובה, וגם אם בשלב זה או אחר איננו יכולים לעמוד על כך – עלינו להאמין בזאת בכל ליבנו, ולצפות לראות בישועתו יתברך!
בהזדמנות אחרת, כאשר נכנס אל רבינו ותינה בפניו את צערו באמרו כי כשל כח הסבל, ואינו יכול לשאת עוד את יסוריו – האזין רבינו לדבריו באורך רוח, בעוד הוא מבקש מאחד מבני ביתו כי יגיש לפני האורח כוס תה וצלוחית של דבש לצידה. כאשר הגיע הדבש אל השולחן – נטל רבינו את הכפית, טבל אותה בדבש, לאחר מכן התבונן בכפית הגדושה בדבש – ודמעות החלו זולגות מעיניו.
"מה קרה? מדוע בוכה רבינו?", נבהל אותו יהודי, ורבינו נענה והסביר: "ראה נא ידידי את הדבש הזה, וחשוב: הדבורה – עוקצת ומכאיבה. אם תכנס דבורה לכאן, אנו נגרש אותה בכל האמצעים העומדים לרשותנו. אולם למרות זאת, ראה איזה דבש מתוק מפיקה הדבורה הזו! הבריה הקטנה הזו, אשר אין בה אפילו עצם אחת, וכל חייה אינם מגיעים לכדי מחצית השנה – מפיקה דבש כה מתוק, אשר ביכולתו להמתיק אפילו את התה המר!
"מעתה", – הוסיף רבינו והטעים – "עלינו ללמוד מהדבורה הזו לעצמנו… כאשר אנו נתקלים במהלך חיינו בקושי, בעקיצות – עלינו לדעת כי דוקא הן יכולות להביא בכנפיהן את הטובה המתוקה ביותר! דווקא מתוך הכאב, מתוך הצער – יכולים לנבוע נהרות של שפע סייעתא דשמיא, של טובה וברכה, כי מעז – יצא מתוק!".
את הלקח הזה, חשוב שניטול עמנו כצידה לדרך החיים: איש אינו מזלזל בקשיים, איש אינו מבטל את היסורים, אולם לפעמים, דוקא בתוך הכאב – ניתן למצוא את הדבש! דווקא בתוך היסורים – אפשר למצוא את קרבת האלוקים, את המתיקות הגדולה ביותר שתתכן בעולם!
(אורחות החיים)