סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א 'מעשה רב' שראה אצל אחד מגדולי ירושלים, שיש בטיבו הרבה לימוד מוסר.
בימים שלפני חג הפסח הגיע אל בית הרב בחור שליח עם כמה קרטונים של עופות שהוזמנו לקראת החג. הבחור מיהר מאד, זמנו דוחק, ונראה היה כי ידיו עמוסות עבודה רבה, שגם ריווח נאה בצידה… בימים הללו שהכל מזמינים הזמנותיהם לקראת החג.
בדקות הספורות של סידור התשלום, החליף עמו הרב כמה מילים, ושם לב לפתע שציציותיו של אותו בחור פשוט פסולות! – כאשר העיר לו הרב על כך, ענה הבחור: הנה לכבוד חג הפסח אקנה בעזרת השם ציצית חדשה! אמר לו הרב: אבל מה יהיה עד פסח? הלא בכל רגע שהנך לבוש בציציות הפסולות האלו, עובר אתה איסור מחודש!
אבל הבחור מיהר מאד… ואמר שבימים אלו אין שום פנאי. לפני פסח הידים מלאות עבודה! והוא חייב לרוץ להמשיך בדרכו, עם עוד הרבה הזמנות! "יאמין לי כבוד הרב, שאין לי רגע פנאי! ונא לא לעכב אותי כאן ולסדר התשלום מיד, כי אני אץ רץ לדרכי!".
מה עשה אותו רב? על אתר מיידית פשט מעצמו את הטלית קטן שלו בעצמו, לתדהמת כולם, ונתנה לאותו בחור בלתי מוכר במתנה, אחר שהבטיח בנאמנות שיישאר עימה כל העת, ולבש לעצמו מיד טלית קטן אחר.
השמחה והפליאה הגדולה גם יחד ניכרו על פניו של הבחור היטב, הוא התרגש מאד מהמחווה, והבטיח לרב בהן צדקו שמכאן ואילך יקפיד מאד על ציצית כשרה, ואת זו הציצית שקיבל מידי הרב, לא יסיר מעצמו כל חג הפסח!!!
למדתי מטיב מעשה זה, עד היכן מגעת מידת אהבת ישראל! שכאשר פועם ובוער בלב מצות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), כל מהלך המחשבה שונה לחלוטין. ואש קודש של אהבה זו, היא שהולידה בלב הרב מיידית וספונטנית את הרעיון הנפלא הזה.
לאחר שהלך הבחור, כשראה הרב שמתפעלים ממעשה זה, אמר בפשטות ובענוות חן: הלא אם היו מבקשים מכם כעת ממון למטרה נעלה של הכנסת כלה יתומה, שנצרכת דחוף מאוד לסכום נאה, בודאי הייתם נותנים על אתר נתינה חשובה! למה שלא לתרום כמו כן עבור מצות ציצית? הלא "כל ישראל ערבים זה לזה"! (סנהדרין כז: שבועות לט.).
(טיב הקהילה)