זכורני – סיפר הרב הלל קופרמן – פעם כאשר המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל עלה לתורה בראש השנה, והבעל-קורא הגיע לפסוקים "גרש את האמה הזאת ואת בנה… וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו" – פרץ המשגיח לפתע בבכי, וקולו גבר כאשר קרא את המילים יחד עם הבעל קורא.
התרגשות גדולה אפפה אותנו בשומענו את בכייתו, ולא הבנו על מה הבכי. זמן קצר לאחר מכן דיבר בפני התלמידים על נושא זה, ואז הבנו היטב מדוע ועל מה בכה.
הוא אמר: חז"ל אמרו על ישמעאל: "אין 'מצחק' אלא עבודה זרה… אלא גילוי עריות… אלא שפיכות דמים". אם כן, מדובר באדם שפל שבשפלים, ואין דבר יותר נכון מאשר לגרש אותו מהבית הקדוש והנפלא הזה. ואעפ"כ – "וירע הדבר בעיני אברהם על אודות בנו"… זה בני! ואיך אפשר לגרש אותו מן הבית?!
ושוב בכה המשגיח ואמר: "רבונו של עולם! אנו בניך ואתה אבינו. גם אתה גרשת אותנו מן הבית. אך אנו, ברוך השם, איננו מתקרבים כלל לשפלות כזו של ישמעאל. האין זה מן הנכון לבקש: 'אנא ה', הרי אנו בניך! רחם עלינו וגאל אותנו!'"…
וסיים הרב קופרמן:
– "אשרי עין ראתה ושמעה מחזה זה!"…
(המשגיח ר' מאיר)