"ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה, יפרוש ולא יעשה" (מסילת ישרים פרק כ')
סיפר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל: אחד מגאוני ירושלים הצעירים, שקדן ולמדן עצום בסדר קדשים, הי' מבאי ביתו של רבנו הגרי"ז זצוק"ל ונשא ונתן לפניו הרבה בכל מרחבי סדר קדשים, והי' מרן זצוק"ל מחבבו טובא ומשפיע לו מאוצרותיו הכבירים בתורת הקדשים.
והנה בשנת תש"ט עמד אותו גאון להדפיס את ספרו הראשון במילי דקדשים, והי' רבנו הגרי"ז זצוק"ל מטייל אתו במסלול טיול הבריאות הקבוע שלו, והגאון הצעיר הנ"ל הרצה לפני הרב זיע"א את תכנית ספרו הנ"ל לפי סדר הסימנים, סימן אחרי סימן, והרב שומע ונהנה.
והנה הגיע הגאון הנ"ל לסימן בענין מדות המזבח אשר רבות התייגע עליו, וכאן הפסיקו מרן הגרי"ז ויאמר לו: "הנני מציע לכם שלא להדפיס סימן זה. הנה הם מקימים עכשיו מדינה, ומסתמא ירצו גם לבנות בית מקדש ויוכלו ח"ו להסתייע מהסימן הנ"ל שבספרכם, ויהי' בזה סיוע שיש בו ממש לחטאת הרבים, ועל כן מן הראוי שלא להדפיס סימן זה". ושמע הגאון הנ"ל לעצת רבנו הגרי"ז זצוק"ל ולא הדפיס את הסימן הנ"ל בספרו.
וכאשר נדפס ספרו כתב לעצמו על דף אחד לאמור בערך כך: "כאן הי' מסודר לדפוס סימן אחד בענין מדות המזבח אשר רבות יגעתי ועמלתי בו והרבה לילות הדרתי שינה מעיני בלימוד הענין וכתיבתו וסידורו לדפוס, ולא חסתי על עמלי ולא הדפסתיו בספר מפני ששמעתי להוראת מרן הגרי"ז שאמר לי שלא להדפיסו פן יבואו אינשי דלא מעלי להשתמש בו כשירצו לבנות בית מקדש, וכשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה". והניח גליון זה בתוך דפי טופס הספר שהי' שייך לו, למשמרת לעצמו ולדורותיו אחריו. כך סיפר לי בנו שליט"א של אותו גאון זצ"ל, ושהי' אביו מרבה לספר לבניו סיפור זה.
(פניני רבנו הגרי"ז)