שנג'ן, עיר נידחת במחוז גואנגדונג שבסין.ל
אוויר מהביל ומחניק מקבל את פניהם של צוות מערכת הכשרות בד"ץ 'חרדים' ובראשם הרה"ג ר' אשר אנשיל כ"ץ שליט"א ראש המערכת. במסגרת מסעות הכשרות הם הגיעו לאזור שנג'ן כדי לעקוב מקרוב על ייצור מיוחד שיהא בתכלית ההידור. היה זה ביקור שגרתי ורב פעמי, אולם את מה שהם זכו לראות באותו ביקור השאיר אותם פעור פה למול השגחתו של השי"ת והתוודעותו של תורת הרבי ר' אלימלך בעולם כולו.
בל נקדים את המאוחר, מתאר הגאב"ד, אלא אציין שמתוקף תפקידנו אנו מגיעים למקומות נידחים ברחבי תבל בהם יהודים ישובים על אדמת ניכר. עם הזמן חשתי רצון עז לזכות את אותם היהודים במקומות אלו, לכן לקחתי על עצמי כהזדמנות פז להפיץ את דבר המלך ודתו – תורתו של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע – בכל מקום בו תדרוך כף רגלי. וכך הייתי עושה הלכה למעשה: טרם הנסיעה הייתי לוקח תחת אמתחתי את הטלית ותפילין ו…כמה כרכים מהספר הקדוש 'נועם אלימלך' מאירת עיניים. דבר זה שינה ושילש את עצמו ממקום למקום על פני יושבי תבל ומלואה.
סחיבת ספרי ה'נועם אלימלך' לא הייתה תמיד משימה קלה. ובפרט לאותם מקומות שבהם לא עלה הדבר בקנה אחד עם הוראת אותה מדינה. מה גם, שלפעמים היה זה על חשבון המזון ופת בסלו של האוכל הכשר למסע המחנה. ומן הצד הביעו המשגיחים פליאה רבתי על העניין כולו. בשביל מה סחיבת הספרים כל פעם מחדש? מאן יימר שאיזה יהודי במקום נידח ירצה ללמוד ב'נועם אלימלך'? אולם קבלה לעולם עומדת, ואת אשר קיבלתי על עצמי לא שיניתי. את ספר הקדוש 'נועם אלימלך' לקחתי לכל מקום ויהי מה!
בסופו של אותו יום קיצי מהביל, בעודי צועד לעבר בית המדרש בפאתי שנג'ן כשהספר 'נועם אלימלך' באמתחתי לצורך זיכוי הרבים, נכנסתי לתוככי ההיכל והיה בית המדרש ריק מאדם. רק בקצהו המערבי יושב לו יהודי על־יד שולחן רכון על ספר. כשהתקרבתי לעברו גברה בי מרגע לרגע פליאה רבתי עד כי לא האמנתי למראה עיניי. היהודי יושב ולומד בספר 'נועם אלימלך'. כאן? בשנג'ן? בספר הקדוש נועם אלימלך? תדהמה אחזתי.
איני יודע כמה זמן חלף עד שהתחלתי להמטיר כמטר מצליף שאלות ללא מספר. מה שלומו? מאיפה כבודו? ומה ליהודי בסין ולספר הקדוש 'נועם אלימלך'?
"השתקעתי כאן בשל עסקיי", הסביר לי היהודי המתוק שפגשתי. "עם השנים זכיתי לקבוע עתים לתורה בספרו של הרה"ק רבי אלימלך", לחש לי האיש כממתיק סוד.
האם אתה מבין את מה שהנך לומד? שאלתי בהיסוס. "לא כל כך. אולם עצם הלימוד והמילים הקדושות של הספר מכניסים בי כוח ורצון להתחזק ולחיות כיהודי. מה גם שאת המקצת שאני מצליח להבין אני מלמד לתושבי המקום הצמאים לדבר ה' וזה נותן בהם טל של תחייה רוחניות להחיות נפש ולעמוד בעוז מול פגעי הזמן".
ומדוע אתה לומד מתוך שברי לוחות של ספר ישן ואותיות נשברות? שאלתי־קבעתי. "זה העותק האחד והיחיד באזור הזה בסין, והלוואי מי ייתן ואשיג כאן חדש!".
לרגע הזה ציפיתי, ומתחת אמתחתי הוצאתי לו את הספר 'נועם אלימלך' חדש מלא ישן, דבר שיוסיף מתיקות בלימודו, וגם יזכה את האחרים.
דמעות של רגשי קודש נקוו מעיניו של אותו יהודי. הוא לא האמין למתרחש באותם רגעים. למצוא חמדת נפשו 'נועם אלימלך' חדשה בקצה העולם בתוככי סין רבתי עם? עין בעין זכה האיש לראות את השגחתו הפרטית של השי"ת. ובזה גם אנוכי הקטן קיבלתי אות וסימן מובהק שמרוצה ומקובל הדבר בשמים.
נפלאות דרכי אלוקינו: אין ספק שהשתלשלות הדברים הוא בזכות אותו צדיק כדי שאמרותיו ודברי תורתו יחיה את דרי עולם. לא עביד קוב"ה ניסא למגנא, אלא ודאי שהוא לידע ולהודיע שכוח הצדיק נמצא גם בספריו הקדושים, וכבעל השמועה עומד לפניו ממש, ושפתותיו דובבות בקבר.
ובפרט שהתדבקות בצדיק ע"י לימוד דברי תורתו הרי היא כהשתטחות על ציונו הקדוש ומקום משכן מנוחתו, וזכותו בוודאי תעמוד שיהא להם למליץ יושר, ויקוים "מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש".
ראוי שכל אחד יקבע לעצמו שיעור בספה"ק 'נועם אלימלך' ביחיד או ברבים, ובפרט בערבי שבתות כמנהגם של חסידים ואנשי מעשה. ואז יזכה ל'שבת נוע"ם הנשמות' ולנשמה יתירה מתוך חיות דקדושה.
גם נמצאים אנו למדים מסיפור דידן בגודל חשיבות של קבלה טובה ועמידתו בהם. לא משנה באיזו קבלה מדובר, אם במילי דשמיא או במילי דארעא, הן בדברים הנוגעים לגוף והן בדברים הנוגעים לנשמה. אם זה בתורה או בתפילה, בקביעת עתים לתורה או בקול מעורר הכוונה. חשוב הדבר מאוד כלפי שמיא. וכמאמר הכתוב "מוצא שפתיך תשמור", וידוע מה שכתבו בספרי החסידות שעל ידי קבלה טובה – מוצא שפתיך, תשמור – נולד מלאך המשמרו ומסייעו להוציאו מן הכוח אל הפועל.
נתחזק בדברים אלו ובזה יהיו שפתותיו דובבות עלינו להמליץ טוב בעדינו.
(נעתק ונעבד מתוך שיעורו של גאב"ד חרדים שליט"א, ר"ח אדר תש"פ)