יום רביעי ו' בכסלו תשע"ט
יש הצפת מים בבית – האם מותר להוציא את ספרי הקודש לרחוב?
הרואה ספרי קודש, דהיינו ספרי משנה וגמרא מודפסים וכיוצא בהם, וכל שכן ספרי תנ"ך הכתובים בדיו על גבי קלף, וכן תפילין, הנתונים בסכנת נזק ובזיון – כגון שריפה, הצפת מים, וגניבה – עליו להצילם.
ובשבת, יש להוציאם מהבית אף לחצר שאין בה 'עירוב חצרות' וכדומה; ובמקום הצורך – מותר אף לומר לגוי להוציאם אף לרשות הרבים, כיון שהתירו איסור אמירה לגוי על מנת למנוע נזק ובזיון כתבי הקודש.
וכאשר התפילין מונחים בנרתיק, כמקובל – מותר להוציאם בשבת יחד עם הנרתיק; ואף אם מונחים בנרתיק גם חפצים אחרים, ואף חפצי מוקצה, כגון דיו לתפילין – אין צורך לנערם תחילה מתוך הנרתיק, מחשש שמא העיכוב יגרום לכך שהתפילין ייפגעו; וכך הדין גם כשהספרים מונחים בקופסה וכדומה.
[שו"ע שלד, טו-יח, ומשנ"ב מג, מד ו־מט]
טלטול מוקצה למניעת הפסד מרובה – הדעות השונות
יש אומרים שמותר לטלטל חפץ של מוקצה החשוב מאוד לבעליו, כאשר קיים חשש כי יישרף בשריפה שפרצה בשבת; (אולם, אסור להוציאו מהבית שבו פרצה השריפה, כי אם בתנאים שבהם מותר להוציא חפצים מבית שפרצה בו שריפה, ראה שולחן ערוך לעיל, א-יא).
ויש אוסרים, אך מתירים, לצורך מניעת הפסד הממון המרובה – להניח חפץ המותר בטלטול על גבי המוקצה, ולטלטלו כביכול אגב חפץ ההיתר.
ויש אומרים שאם צריך להוציא ספרי קודש לחצר שאין בה עירוב חצרות וכדומה (ראה לעיל) – מותר להניח את הספרים בכלי שהמוקצה מונח בו, כדי להוציאו אגב הספרים; אך יש אומרים שאין היתר להוציאו אגב הספרים לחצר כזו, אלא כשהספרים הונחו בכלי שבו המוקצה כבר לפני השבת, בטרם פרצה השריפה.
[שו"ע שלד, טז-יז, ומשנ"ב מג, מה, מו ו־מז, שעה"צ מא, וביה"ל ב, ד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 44]
מה דינם של שביבי הנייר הנושרים מהספר בעת קדיחת חורים לצורך כריכתו?
בעת כריכת ספר, חותכים את גליונות הדפוס, ונותרים חֶלקי נייר חָלָק שהיו מחוברים לספר; וניירות אלו אינם טעונים גניזה, כי הרי זה כאילו התנו מראש שלא תהיה בהם קדושה, שהרי נועדו לחיתוך.
ונחלקו הפוסקים בדינם: יש אומרים שאם כי אינם טעונים גניזה – אסור להשליכם לאשפה; ויש אומרים שניתן להשליכם לאשפה כשהם עטופים היטב, אך אין להעבירם למיחזור, כיון שבאופן זה עלולים להגיע לשימוש בזוי מאוד.
ומִסֵפר שכבר למדו בו – אין לחתוך את חֶלקי הנייר החָלָק שבעמודי הספר, אף לשֵׁם כתיבת דברי תורה בניירות אלו.
ושביבי נייר הנושרים מהספר בעת קדיחת חורים בו לצורך כריכתו בחוטים, כמצוי בימינו – אם טרם למדו בספר, אין בהם קדושה, כנ"ל, אך אם כבר למדו בו, יש לגנוז את השביבים.
[משנ"ב שלד, נ; ביאורים ומוספים דרשו, 46]