"ת"ר הרואה פיל קוף וקיפוף אומר ברוך משנה הבריות" (ברכות נח, ב).
ברכת משנה הבריות: חז"ל תיקנו לברך ברכת 'משנה הבריות' כשרואה אדם שגופו וצורתו משונה משאר בני אדם, עד שהרואה אותו מתפעל בו וכן כשרואה פיל או קוף.
הטעם שנתקנה ברכה מיוחדת דווקא על קוף ופיל וקיפוף [ינשוף]: כיון שהם דומים במקצת דברים לאדם, מברך עליהם [ינשוף יש לו לסתות ולחיים כאדם (רש"י ברכות נח, ב ד"ה קפוף)] (מאירי ברכות נח).
יש שביארו, לפי שבזמן דור המבול נפרע הקב"ה מן האנשים, שהפכם לקופים ופילים, והיינו שהקוף דומה לאדם ופיל נמי מבין לשון בני אדם וכו' לכן תיקנו לברך עליהם 'משנה הבריות' (ברוך משנה הבריות בפירוש מלאכת שלמה על המשניות בכלאים פרק ח שכתב ושמעתי מפי חכם חסיד מקובל ר' משולם ז"ל).
המבקר בגן החיות וברך על הקופים ברכת 'משנה הבריות' וכיון לפטור את ראיית הפילים,
יש אומרים: שאין צריך לשוב ולברך על הקופים (נמוקי או"ח רכה ד). ויש שמפקפקים בדבר (אתהלך באמיתך יז ז).
ולכן, לכתחילה יכון בפירוש שלא לצאת בברכה זו על ברכת ראיית הפילים (אתהלך באמיתך שם).
מתי מברכים: הטור מביא (רכה) בשם הראב"ד והמאירי שיש לברך רק בראיה ראשונה, והטעם: לפי שלא שייך לברך על שינוי רק בפעם הראשונה שאז השינוי גדול בעיניו (משנ"ב רכה ס"ק כט).
דעת הטור (שם) שיש לברך כל ל' יום, השו"ע הביא את ב' הדעות.
למעשה: יש אומרים, דיברך אחר ל' יום בלי שם ומלכות (משנ"ב שם ס"ק ל), ויש אומרים: שאחר ל' יום יכול לברך עם שם ומלכות (חזו"א אורחות הלכה ח"ג עמוד רכה).
יש המדקדקים ללכת לגן החיות כדי לראות את החיות ולברך עליהן 'משנה הבריות' (עיין חיד"א).
הרואה כושי מברך 'משנה הבריות'
הטעם שלא נהגו לברך על ראיית כושים היום, לפי שהברכה נתקנה דווקא בכושי שאביו ואמו לבנים, ואילו כושי בן כושי הוי מנהגו של עולם ואין מברכים (שו"ת הלק"ט חלק א ר"מ שו"ת הלכות קטנות ח"א סימן רמ).
טעם אחר: משום שאין הברכה אלא בפעם הראשונ, שרואה שהשינוי גדול אצלו כדאיתא בשו"ע רכה וכתב המג"א בשם הרדב"ז לענין ברכת 'שהחיינו', שאם לא בירך ברכה באכילה ראשונה שוב אינו מברך, ונראה דה"ה להכא וכיון שאנו רגילים בזה אין זה שינוי גדול (חיי אדם כלל סג סעיף א במוסגר).
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נתן לך" (שמות כ', י"ב).
הטעם שאין מברכים על מצוות כיבוד אב
לפי שקי"ל שמצווה שאין זמנא קבוע אין מברכים, כגון להאמין בהשי"ת שחובתה תמידית היא, וכן במצות כיבוד אב לא שייך לברך כיון שחייבים בה תמיד (אור זרוע הלכות ברכת המוציא סימן קמ).
טעם אחר: לפי שאין מברכים על מצוות שכליות, כיון שלא שייך לומר 'אשר קדשנו במצותיו', לפי שאין ניכרת ונודעת בזה הקדושה של עם ישראל, שהרי גם אומות העולם נהגו כן, וכיון שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה שכלית אין מברכים עליה (שו"ת בנימין זאב סימן קסט).
טעם אחר: לפי שאין לומר "וציוונו", לפי שמשמע שרק אנו מצווים ולא אומות העולם והרי מצוות כיבוד אב ואם גם אומות העולם מוזהרים עליו (רוקח שסו, ערוה"ש יור"ד רמ ד).
טעם אחר: לפי שמצוות כיבוד אב ואם כל כמה שאדם משתדל לקיימה – לא מגיע לחצי מצוה דאורייתא וכמו שמבואר בתוס' בקידושין (לב) בשם הירושלמי: אם עשית כן לא הגעת לחצי מצוות כיבוד, ולחומר המצווה והקושי העצום לקיימה כהלכתה לא תיקנו ברכה, דלאו כל אדם זוכה לצאת ידי חובת חומר המצוה, וא"כ אם יברך – אין זה מברך אלא מנאץ (שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות אות טז בשם ספר שמי יעקב למהר"י אלגזי).
טעם אחר: דקי"ל כל מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה, שאפשר שלא ירצה בו חבריו וכל מצוה שאפשר שתעקר אע"פ שלא נעקרה, כמאן דמעיקרא דמי וכיון שמצוות כיבוד אב אפשר לעקור, שהרי האב שמחל על כבודו כבודו מחול, אין לברך (רשב"א בתשובותיו ח"א סימן יח הביא בשם תשובת הרב ר' יוסף בן פלט ששאל את הראב"ד).
טעם אחר: לפי שהיא מצוה שניתנה להיעשות על ידי אחר (מור וקציעה רמ).
טעם אחר: כיון שנפסק בשו"ע (יור"ד רמ יח) ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו, ואם היו מתקנים ברכה על מצוות כיבוד אב ואם, גם ממזר היה מברך וזה א"א משום שהוי מצווה הבאה בעבירה וכיון שממזר לא שייך בברכה לא פלוג רבנן ולא תקנו גם באינו ממזר (שדי חמד אסיפת דינים מערכות ברכות שם).
טעם אחר: כיון שאין מברכים על מצוה שאין לה קצבה, וכיון שמצות כיבוד ואם הוי מצווה שאין לה קצבה ושיעור כמבואר ביראים (ס' רכא וכ"כ במאירי קידושין לא, א) אין מברכים, וכה"ג מצאנו לגבי סיפור יציאת מצרים שאין מברכים משום שהוי דבר שאין לו קצבה (ספר ליקוטי שושנים).
טעם אחר: כיון שמצוה זו ישנה במחשבה כמבואר בחיי אדם (כלל כז ג), שהכיבוד במחשבה במעשה ובדיבור, מחשבה בליבו – דהיינו שיהיו חשובים בעיניו ובלבו שידמה בלבו שהם גדולים ונכבדים בארץ ולא תקנו ברכה על דברים שבלב (ספר ליקוטי שושנים).
טעם אחר: דלפעמים אינו חייב בכבוד אביו, כגון שאביו רשע (כמבואר בטור הלכות כיבוד אב ואם), לכן לא תקנו ברכה (ליקוטי שושנים).