- שילמו כסף לעני כדי שיסכים לעלות לתורה
מזה דורות רבים נשתרש החשש בקהילות ישראל מעליה לתורה בפרשת התוכחה. במקומות רבים נהגו לשלם לעני שיסכים לעלות, והגבאי היה מכריז: "יעמוד מי שירצה לעלות".
על העיר שפאלי מסופר, כי היה מקובל אצלם שהעולה לתורה בפרשת התוכחה, אם אין הוא צדיק גמור אינו מוציא את שנתו. וכשהיה השמש קורא את התוכחה, היו הרבה אנשים פוקקים את אזניהם באצבעותיהם כדי שלא ישמעו את הקריאה. הרבה בעלי בתים לא באו כלל לתפלה בשבתות האלה, ועל הרוב היו צריכים לטרוח הרבה כדי לקבץ מנין.
- הקהילה שנחרבה בגלל ביזיון ספר תורה
החשש מעליה לתורה בפרשת התוכחה הביא לכך, שבמקרים רבים המתינו שעות ארוכות לבואו של עני שיסכים לעלות, והדבר גרם לביזיון ספר התורה.
אחיו של המהר"ל כתב ב'ספר החיים': "ושמעתי מפי זקן אחד, שראה בקהילת ענווערד, כי בשבת של פרשת תוכחה עמד ספר התורה פתוח בבזיון כמה שעות, שלא היה מי שרוצה לעלות. היה שם חכם זקן אחד שאמר: 'תמה אני אם לא תחרב ישיבת קהילה זו'. וכן היה, באותה שנה נתבטלה ישיבתה… וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות".
- ה'מי שברך' המיוחד לעולה בפרשת התוכחה
בעקבות כך תקנו בקהילות אשכנז להתנות עם שמש בית הבנסת כששכרו אותו, שאם לא ימצא שום עולה לקרוא את התוכחה, אזי עליו לעלות לקריאתה. והמהרי"ל כתב על כך, שמאחר שהוא מושכר לכך, לא יזיק לו הדבר.
בחלק מהמקומות נהגו, שאין איש עולה לעליה זו, וכך גם אין מברכים לפניה ולאחריה. אולם הפוסקים יצאו נגד מנהג זה. ואחרים נהגו שהבעל קורא עולה לעליה זו.
ובעל 'תרומת הדשן' נהג לעשות 'מי שבירך' מיוחד לאדם שעלה לתורה בפרשת התוכחה, והיה אומר: "מי שבירך… הוא יברך את פלוני בעבור שקיבל עליו תוכחת התורה, בשכר זה יצליחהו הקב"ה" וכו'.
- כל פסוק מהתוכחה ריפא אבר אחר בגוף
מסופר על רבי נחום מצ'רנוביל, שכאשר היה בימי עלומיו אצל הבעל שם טוב, נקרא לעלות לתורה בפרשת התוכחה. בתחילה היתה לו קצת חולשת הדעת שחלקו לו דוקא פרשה זו, והנה הבעל שם טוב עצמו היה הקורא בתורה, וכשהתחיל בקריאת הפרשה הרגיש רבי נחום, שהיה איש ידוע חולי וסובל ממיחושים שונים, שעם קריאת כל פסוק מהתוכחה מסתלקים והולכים המכאובים של אבר אחד, וכך הסתלקו מאבר אחר אבר, עד שכשנגמרה קריאת הפרשה נרפא כל גופו.
- האדמו"ר שהפך את הקללות לברכות
האדמו"ר בעל 'שפע חיים' מצאנז זי"ע היה משמש כבעל קורא בבל שבתות השנה, ולעיתים היה מטעים באופנים שונים את הפסוקים כדי שיובנו ויתפרשו בדרך רמז ודרוש. וביותר נהג לעשות כן בפרשיות התוכחה, להמתיקם ולהפכם לברכות.
שנה אחת אמר: "ואכלתם בשר" – ווער וועט עסען? [מי יאכל?] – "בניכם ובנותיכם"… פירוש: שיאכלו בניכם ובנותיכם בשר שמן, וכהנה רבות, וכל זאת כדי לגלות את הברכות המוסתרות בפרשה זו.
חסידים בני בינה היו משתדלים לעלות לתורה בפרשת התוכחה שקרא הרבי מצאנז, ולא כמנהג העולם שמכבדים את הבעל קורא בקריאה זו ונמנעים מלעלות אז לתורה, וזאת מפני שהבינו את עומק הקללות הנקראות מפה קדשו של הרבי, שהכל נהפך לברכות, ועז היה רצונם לזכות לכך.