משפחת רייכמן שלחה משלוח מנות לשכנים היקרים משפחת גנץ, אך משפחת גנץ לא היתה בבית ולכן הניחו ילדי משפחת רייכמן את המשלוח ליד הדלת. האם יצאו ידי חובת משלוח מנות? משפחת אזולאי שלחה מנות למשפחת ויספיש, אך מרוב בלבול וריבוי משלוחים לא נודע מי שלח אליהם והמשלוח נותר כמשלוח אלמוני, בעילום שם. האם משפחת אזולאי יצאה ידי חובת משלוח מנות?
שלחנו את הזאטוטים שלנו לשלוח משלוח מנות למשפחת יאסייב, אך הם הביאו אותו בטעות למשפחת אלחריזי. האם יצאנו ידי חובה? משפחת בן נעים תשלח משלוח מנות למשפחת לוי, אך משפחת לוי תסרב בתוקף לקבל מהם משלוח מנות. האם משפחת בן נעים יצאה ידי חובה או לא?
כל לומד תורה והלכה יכול לערוך לעצמו רשימת תהיות, ספיקות ונידונים בענייני משלוח מנות, ולפתור אותם באמצעות בדיקת שני הטעמים העיקריים במצוות משלוח מנות. ואלו הן:
א) לדברי ה"תרומת הדשן" (סימן קי"א) תיקנו מרדכי ואסתר את מצוות משלוח מנות כדי שיהיה לכל המשפחות בישראל סעודת פורים בשפע ובהרווחה וכך יוכלו לשמוח ולשוש, בשמחה ובטוב לבב. ומכיוון שלא רצו לבייש את הנצרכים, שאין להם סעודת פורים בשפע ובהרווחה, תיקנו לשלוח משלוחי מנות לכולם, לעשירים ולעניים כאחד. טעם התרומת הדשן הובא גם בלבוש, וכן משמעות לשון הרמב"ם: "כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר… וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות". הרי שצירף את הלכות משלוח המנות בתוך הלכות סעודת הפורים, ושייך הוא לסעודה עצמה.
ב) רבנו רבי שלמה אלקבץ זצ"ל, מחבר השיר 'לכה דודי', בספרו 'מנות הלוי', חידש שטעם מצוות משלוח מנות הוא כדי להרבות באהבה ואחווה, שלום ורעות, אל מול דברי המן הרשע שאמר שעם ישראל הינו "עם מפוזר ומפורד", שאינו מאוחד זה עם זה ויש בו פירוד לבבות.
נזכיר על קצה המזלג כמה מהשאלות התלויות בשני הטעמים הנ"ל:
א. כאשר המקבל מסרב לקבל את המשלוח
הרמ"א כותב שאם שלחנו מנות למישהו ואותו אדם סירב לקבלם או שמחל לנו על המשלוח, יצאנו ידי חובה, וכתב החתם סופר (או"ח קצ"ו) שהכרעת הרמ"א תלויה בטעמי המצוה: אם טעם המצוה הוא כדי להרבות אהבה ורעות בין החברים, אם כן כיון שהשולח הראה לחברו שהוא אוהבו בכך ששלח לו משלוח מנות, וחברו ראה ששלח לו והוא שמח על כך, רק שאינו רוצה לקבל את המשלוח מכל סיבה שתהיה, ולא מחמת שנאה – יצא ידי חובה. אך אם טעם המצווה משום ריבוי סעודת פורים, אם כן, כל שחברו לא קיבל את המשלוח, לא יצא ידי חובה.
ואמנם, אם המקבל לא רוצה לקבל את המשלוח משום שהוא כועס על השולח, משמעות דברי החתם סופר שלא נצא ידי חובה, כיון שמצות משלוח מנות מתקיימת בריבוי האחווה והשמחה בין שני הצדדים ולא רק כשצד אחד שולח והצד השני אינו מוכן לקבל את המשלוח (וראו בעניין זה בספר שלמי תודה להגרב"צ פלמן זצ"ל, סימן כ"ז).
ב. כאשר המקבל אינו יודע מי שלח
כאשר שלחנו משלוח מנות, אך אלו שקיבלו אותו לא הצליחו לדעת ממי המשלוח הגיע, האם ממשפחת פוירשטיק או ממשפחת מאושר, ממשפחת דולינג או ממשפחת פורתי – כתב הכתב סופר (או"ח סימן קמ"א וכך כתבו בספרים נוספים), שלפי טעמו של התרומת הדשן, יצאנו ידי חובת המצווה, משום שסוף סוף יש להם כעת עוד אוכל לסעודה. אך לפי הטעם שהמשלוחים נועדו להוסיף אהבה ואחווה בין השולחים והמקבלים, אם כן לא יצאנו ידי חובה, שהרי המקבלים כלל אינם יודעים ממי הגיע המשלוח.
מסתבר שאם שלחנו משלוח מנות והמקבל לא היה בבית, והנחנו לו את המשלוח ליד הדלת וכתבנו על פתק את השם שלנו, כדי שיידע מי שלח לו את המשלוח – אזי אם המקבלים שבו הביתה בפורים עצמו, בוודאי שיצאנו ידי חובה, שהרי הם קיבלו את המשלוח בפורים ושמחו בו ובנו בפורים עצמו. אך אם הם שבו הביתה רק במוצאי פורים, נמצא שהם לא נהנו מכך לריבוי סעודתם והם גם הרבו בשמחתם רק לאחר הפורים ולא בפורים עצמו. ואכן, שמחתי לראות שכך כתב גם הגרב"צ פלמן זצ"ל בספרו שלמי תודה.
ג. משלוח מבן עיר לבן כרך ולהיפך
שאלה מעשית מאוד, הנוגעת לרבים מאיתנו: אנחנו גרים באלעד, אך אנו רוצים לשלוח משלוח מנות מעולים וססגוניים לקרובי משפחתנו המתגוררים בירושלים. וכן להיפך, חבר ירושלמי רוצה לשלוח לנו משלוח מנות. האם כשבן עיר, שאצלו חוגגים היום פורים, שולח משלוח מנות ביום י"ד לבן כרך שאצלו חוגגים פורים רק מחר, יוצא ידי חובת המצווה? והאם בן כרך ירושלמי ששולח אל בן עיר אלעדי משלוח מנות בשושן פורים, כשאצלנו בעיר כבר מקפלים את התחפושות ומנסים להתאושש מאירועי אמש, הוא יוצא ידי חובה?
מרן החזו"א זצ"ל הורה שצריך לשלוח מנות למי שאצלו פורים באותו היום בו מקבל הוא את משלוח המנות. גם מרן הגאון רבי מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל, בעל ה"אור שמח", כותב ש"נראה בעיני שאם שולח מנות לחברו ביום י"ד למרחוק, כשלא יבוא לחברו עד למחר, אף אם חברו הוא בן ט"ו – לא יצא. ועוד נראה לי, שמשלוח מנות דווקא למי שהוא מחויב כמותו בשמחת היום, בני י"ד לבני "ד ובני ט"ו לבני ט"ו, וזה פשוט".
הגרב"צ פלמן זצ"ל דן בעניין וכותב שלכאורה, לפי טעם ה"תרומת הדשן" שמצוות משלוח מנות נועדה להרבות ולסייע לצרכי הסעודה, אם כן מסתבר מאוד שהמשלוח תלוי במי שמקבל אותו, ומכיוון שאצל המקבל אין זה פורים היום והוא אינו עורך סעודת פורים, לא יצא. אך לפי טעמו של רבי שלמה אלקבץ, שהמצווה נועדה להרבות אהבה ורעות, מדוע צריך שגם מקבל המשלוח יחגוג ביום זה פורים. הלא סוף סוף הנותן מרבה רעות ושמח עם אוהביו?! וכותב הגרב"צ פלמן שאולי דווקא אם נותנים משלוח מנות למי שגם אצלו היום פורים, כשהשניים מרבים ברעות ובאהבה זה עם זה יחד ביום הפורים עצמו, יוצאים ידי חובה, אך אין ענין להרבות רעות ואהבה עם אנשים שאצלם היום אינו פורים. כן, ברור שיש ענין להרבות רעות בין כל היהודים בכל ימות השנה, אך לא יוצאים בכך ידי חובת משלוח מנות…
ד. משלוח מנות מעליב
'משכיל' אחד שלח להמלבי"ם עוגה בדמות 'דבר אחר', כ"משלוח מנות". החזיר לו המלבי"ם כתשורה את תמונתו שלו והוסיף פתק, בו כתב לאותו משכיל: "אתה שלחת לי את תמונתך, תמונת החזיר, ואני שולח לך את תמונתי"…
לכאורה, לפי הטעם ששולחים משלוח מנות כדי להגביר אהבה, בוודאי שבמשלוח מנות משפיל ומעליב לא מתקיימת המצווה, אך אולי גם לטעם השני, ששולחים כדי שיהיה עוד מזון בסעודת הפורים, יתכן שבשליחת דבר מעליב לא יוצאים ידי חובה. כי למרות שהוסיף לו בצרכי הסעודה, עדיין ביזה אותו.