היה זה בעת ביקורה של משלחת החינוך העצמאי בראשות מרן הגראי״ל שטינמן זצוק״ל באחד מבתי הספר של רשת 'שובו' בצפון. כיו״ר החינוך העצמאי כיהן אז הרב לייזרזון ז"ל, ובמסע קודש להרמת קרן התורה כיתת מרן הגראי״ל רגליו והגיע לבתי הספר של רשת 'שובו', כשראשי החינוך העצמאי ובהם הרב לייזרזון, מצטרפים אל הביקור.
בפתח אחת הכיתות עמדה ילדה ומיררה בבכי עז. המשלחת נכנסה אל רחבת הכניסה של בית הספר, האווירה היתה חגיגית ונרגשת, ילדי הכיתות הנמוכות הכינו לכבודו של מרן זצוק״ל "כרטיסי ברכה" מקושטים ובהם הבטחות שקיבלו על עצמם לכבוד התורה… ורק ילדה אחת עמדה מחוץ לדלת הכיתה ובכתה.
היה זה בכי מטלטל שאי אפשר היה להתעלם ממנו, ומרן שאל את הרב לייזרזון: ״מדוע היא בוכה?״
נציגי החינוך העצמאי פנו אל הילדה ושאלו אותה לסיבת הבכי, והילדה, תלמידת כיתה ח׳, השיבה כי "המורה לא מסכימה להכניס אותה לכיתה".
"מדוע המורה מסרבת להכניס אותך אל הכיתה?" בירר הרב לייזרזון, והילדה השיבה כי היא איחרה גם היום וגם אתמול.
"ולמה איחרת?" שאל יו״ר החינוך העצמאי את הילדה הבוכייה, שהשיבה בפרץ מחודש של דמעות כי אמה מאושפזת בבית החולים, אביה יוצא מוקדם מאוד מהבית למקום עבודתו, והיא, כבת בכורה, נדרשת להוציא את אחיה ואחיותיה לבית הספר.
"האם המורה יודעת על כך?" שאל הרב לייזרזון את התלמידה, שמשכה בכתפיה ואמרה כי "המורה לא שאלה…".
כאשר חזר הרב לייזרזון אל מרן ראש הישיבה זצוק״ל ובפיו הסיפור כפי שהציגה אותו הילדה, נחרד מרן מאד וביקש שיאמתו את הדברים מול המורה.
המורה נקראה לבירור בחדר ההנהלה, והתברר כי אכן היא לא ידעה על ההתמודדות של התלמידה. הסדר והמשמעת היו חשובים לה לעוגן, בכיתה לא קלה מבחינת משמעת ובעיות התנהגות נוספות, הנערה לא היתה מבנות הטובים בכיתה וגם לא נמנתה על בנות ה"שורות הראשונות", והמורה נקטה מולה בתקיפות נוכח האיחורים החוזרים והפרות משמעת.
תוכן הדברים הובא בפני מרן הגראי״ל, ומרן ראש הישיבה, מי שנשא את החינוך העצמאי ואת רשת "שובו" על כפיו ועל ליבו, ומי שממרום שנותיו כיתת רגליו ברחבי הארץ והעולם כולו, מצרפת ועד דרום אמריקה, עובר דרך יישובי הספר בדרום הארץ ובצפונה; מי שרווחתם של לומדי התורה היתה משאת חייו, ופעל לרומם את קרן האברכים ועמלי התורה; מי שדי היה לו בקב חרובין אבל לציבור האברכים דאג עוד ועוד לקמח – ביקש מהרב לייזרזון, יו״ר החינוך העצמאי, לדאוג לאותה מורה לעבודה אחרת…
"היא אינה יכולה להמשיך ולהיות מחנכת טובה בכיתה", פסק מרן ראש הישיבה, "כי מורה שמשאירה מאחורי דלת הכיתה ילדה בוכייה ונסערת כל כך, מוכרחה להרגיש שיש כאן עוד משהו מעבר לאיחור… ואם מורה אינה רואה זאת, עליה לפרנס את ביתה דרך צינורות אחרים".
וכך היה.
הרב אברהם יוסף לייזרזון, יו״ר החינוך העצמאי, דאג בהוראתו של מרן ראש הישיבה זצוק״ל להעביר את המורה מתפקידה ולאייש אותה במשרה מסוג אחר.