את המעשה דלהלן שמעתי מהרב מאיר שלום וקנין שליט"א, ראש מוסדות 'לב יצחק' באשדוד.
אחד הבחורים בישיבתו עמד לפני נישואיו בשעטו"מ. התכנית היתה, שהחתונה תיערך בעז"ה בשטח פתוח מאחורי ביתו של חמיו לעתיד. היה זה שטח מסודר ומתאים לעריכת שמחה, במיקום שקט ורחוק מעיני אדם. כך יוכל לחגוג בעז"ה את שמחת נישואיו בשקט ובהצנע.
יום לפני החתונה, הלך החתן לראות שוב את השטח. בעודו מסתובב שם, ניגש אליו שכן ואמר לו: "אני מבין שאתה מתכוון לערוך פה חתונה… לא יקום ולא יהיה! כאן לא עושים חתונות!"
החתן הנדהם קיבל פיק ברכים. "רחם עליי", התחנן בפני השכן, "אני עומד כעת יום לפני החתונה, אין לי מקום אחר. כיצד אמצא חצר אחרת בזמן כה קצר?"
אולם השכן אטם את אזניו ולבו. "בשום אופן לא! כאן לא עורכים חתונות!".
החתן היה אובד עצות. בראשו חלפו עברו מחשבות… האם לערוך בכל זאת את החתונה במקום הזה, ולהתעלם מהתנגדותו של השכן? שיצעק ויכעס עד מחר, הרי הוא לא הדייר היחיד שם, גם חמיו גר שם, וגם לו יש מה לומר.
או שמא – לוותר… ועד כמה שזה קשה – לחפש בדקה ה-99 מקום אחר לערוך בו את החתונה.
לאחר לבטים רבים הוא קיבל את ההחלטה. הוא יוותר, ויחפש לעצמו מקום אחר. הוא נשא תפילה להקב"ה שיעזור לו במשימה הקשה הזאת, למצוא בתוך זמן כה קצר מקום חלופי.
רק סיים את תפילתו ובאוזניו עולים קולות של תזמורת וריקודים. חתונה נערכת היכן שהוא במקום סמוך. הוא החליט ללכת לראות. מי יודע, אולי זה מקום טוב, ומי יודע, אולי הוא פנוי למחר – למרות שקשה מאוד להאמין.
הוא הלך וראה את המקום, והתרשם ממנו מאוד. הוא בירר מיהו הבעלים ומה המחיר שהוא לוקח. התברר לו שמדובר במחיר מציאה! 400 שקלים בלבד! וכן, המקום פנוי למחר… חיש מהר התקשר לבעלים וסגר אתו את העניין. ואכן החתונה נחגגה למחרת ברוב פאר והדר, לשביעות רצונו המלאה של החתן וכל המשפחה.
אבל זה לא הכל.
רק לאחר מכן התברר לו גודל הנס שאירע עמו. במקום שבו תכנן מלכתחילה לערוך את החתונה – היתה באותו לילה הפסקת חשמל יזומה של חברת החשמל לצורך עבודות תחזוקה.
אין צורך לתאר איזו עוגמת נפש היתה חלילה יכולה להיות מנת חלקו, אילולי אותו שכן טרדן ובלתי מתחשב, ואילולי קיבל את ההחלטה האצילית לוותר.
(הרב פנחס זרביב שליט"א, פורסם ב'אספקלריא' – מדור 'למעשה')