אם נגענו במאמר הקודם בנושא התכונות שהילדים יורשים מהוריהם, אציין נקודה מעניינת שכדאי לקחת לתשומת לב:
כל אחד מאתנו יודה, שבביתו יש ילדים שעמם התקשורת זורמת יותר, אתם אין חיכוכים יומיומיים, יש הבנה, ולעומתם יש ילדים שאתם אנחנו מוצאים את עצמנו מסתבכים שוב ושוב. מה שמפתיע הוא, שברוב המקרים – החלוקה הזאת באה בהיפוכה אצל בן הזוג: אותו ילד שאנחנו מתקשים אתו, מתקשר באופן נפלא עם בן הזוג, בעוד הילד החלק בעינינו הוא הבעייתי בעיני בן הזוג.
במקרים רבים מהווה המצב הזה גם עילה לדיונים לא קלים בין בני הזוג, כשכל צד מרגיש שהשני מסנגר על הילד הקשה במקום ליישר קו.
ההסבר האמתי לתופעה הוא: הילדים הם הבבואה של ההורים, התפוחים לא נופלים רחוק מהעץ, הילדים מקבלים את התכונות של ההורים, וכמו בכל בית – יש כאלו הדומים יותר לאבא, ויש הדומים יותר לאמא.
תכונות גנטיות באות בעסקת חבילה. ילד הדומה לאחד ההורים, דומה לו בחלקים הטובים, כמו גם בתכונות הטובות פחות. אם נשים לב, נראה שדווקא עם הילדים הדומים יותר לבן הזוג – נסתדר טוב יותר מאשר עם הילדים הדומים לנו.
וזה מדהים!
אנחנו בעצם כועסים על הילד, אבל בתת המודע אנחנו כועסים על עצמנו. כשאנחנו קולטים שהתכונות הלא טובות כבר עוברות בירושה, זה מתסכל ומרגיז. בקושי אנחנו מסתדרים עם התוצאות של החסרונות שלנו, והנה זה בא בחזקה…
כאן, במקום להבין שאנחנו הסיבה, והילד הוא בסך הכול התוצאה, אנחנו עוד כועסים על התוצאה, מתוך התעלמות מוחלטת מהסיבה…
לכן קל לנו יותר להשלים עם התכונות החלשות שמקורן בבן הזוג. בזה המצפון שלנו נקי, אנחנו יודעים – בזה אני לא אשם, זה לא קשור אליי.
ממש כהגדרת חז"ל: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" – אנחנו מוכנים לקבל חוסר מושלמות, אנחנו גם יודעים להתמודד עם חיסרון, אבל קשה לנו להתמודד עם חיסרון שאנחנו יצרנו, חיסרון שהמבנה הגנטי שלנו חתום עליו.
בונים גשרים וקשרים
אני יודע שיהיו כאלו שיגידו: זה לא שייך… לא קיים… אין מושג של קשר פתוח עם ילדים מתבגרים, הם הופכים באופן טבעי למופנמים ולא משתפים וכו'.
אני מרגיש חובה להצהיר: רבותיי, זה ממש לא כך! להיפך; דווקא מתבגרים מחפשים כל כך אוזן קשבת, רוצים כל כך שיתוף, הם רק לא מוצאים את מי לשתף. חובה עלינו ההורים להכשיר את הקרקע כדי שנהיה שם בשבילם.
זו השקעה, אולי אפילו השקעה ארוכה. זה לא משהו שנבנה ברגע, זה מתמשך שנים, ודווקא להורים הצעירים בתחילת הדרך הדבר קל יותר, על אף שבכל שלב ניתן לתקן וליצור תקשורת. בכל זאת, ככל שבונים את הקשר מלכתחילה, הוא יהיה טבעי יותר.
במאמרים הבאים נלמד איך בונים קשר, ונראה שזה פשוט כל כך, מעשי כל כך ומשתלם כל כך. נתייחס בעזרת ה' בהמשך גם לסגנון הקשר עם המתבגרים, עם הנשואים וכו', ונראה עד כמה כל אחד מהם זקוק לקשר. לא נכביד על מופנמים, ואולי גם נמצא רעיונות להורים שהם עצמם מופנמים, ורוצים סוף סוף להיפתח ליקרים להם מכל…
לקבלת גישה לתכני חינוך שידורים חיים והרצאות של הרב פנחס ברייער הי"ו ניתן ללחוץ כאן