סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א:
לפני יותר משלושה עשורים היתה תקופה קשה ליושבי ארץ הקודש, כאשר מארץ בבל יצא שליט עירק באיומים קשים על ה' ועל משיחו, ואיים על כל יושבי הארץ רח"ל. התפתחה אז מלחמה קשה כנגדו [הנקראת 'מלחמת המפרץ'], ובחמתו השליך ארצה כמניין ט"ל טילי סקאד ענקיים, אשר בנסי נסים לא פגעו כמעט כלום ברחמי השי"ת וחסדיו.
באותה תקופה אחזה בהלה גדולה בכל יושבי הארץ, מחמת איומיו הרבים להשתמש גם בטילים בלתי קונבנציונליים, המפזרים חומרים מסוכנים באוויר (נשק כימי) וכיוצא בזה. הרשויות חייבו אז את הציבור להצטייד כל תושב בערכת 'מסיכת מגן', שבעת התקפה חלילה מגנה על דרכי הנשימה וסינון האוויר וכו', וכן להכין כל אחד בביתו 'חדר אטום' המונע חדירת חומרים אלו מן האוויר.
בציבור החרדי התעוררה שאלה גדולה באותה עת, אם לציית להוראות ולגשת לתחנות החלוקה שנפתחו בכל הארץ לקחת את מסיכות המגן ולהכין 'חדר אטום', או שמא אין לציית לדברי ה'ציונים' ולהשים בה' מבטחנו, וכל אחד נהג כהוראת רבותיו.
והנה באחד מאותם ימים קשים נראה באחת מתחנות החלוקה שבירושלים משתרך בתור הארוך לקבלת המסכה הרה"צ רבי יצחק דוד גוטפארב זצ"ל, מנקיי הדעת שבירושלים של מעלה. הוא היה מוותיקי אנשי היישוב הישן וידוע במידת ביטחונו הגדול בהשי"ת.
יהודי שעמד שם וראה את ר' יצחק דוד נעמד בתור, התפלא מאוד ושאלו בתמיהה: ר' יצחק דוד, איר האט שוין אויך מורא? [האם גם אתה כבר מפחד מן הטילים האלו?…].
לא מיניה ולא מקצתיה! ענה ר' יצחק דוד, אבל מאמין אני בכל לב שבקרוב יבוא משיח צדקנו, והנני מתבייש לעמוד לפניו כך… שמא יראה בעבירות הרבות הרשומות על מצחי… לכן באתי הנה לקחת מסיכה, שאוכל לכסות את פניי מפני משיח צדקנו…
המוסר השכל שלמדתי מטיב זה המעשה: יהודים רבים חשים עצמם כמו 'מחותן' עם משיח צדקנו, שתיכף בבואו ירוצו לקבל פניו, כשבטוחים הם שישמח לראותם… אבל כבר נאמר על מלך המשיח (ישעיה יא, ג): "והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אזניו יוכיח". הוא יכיר ויידע את פנימיות האדם, אם יש בו יראת שמים של אמת או לא.
וגם ראינו בטיב זה המעשה, הלך מחשבתם של היראים, שבכל דבר חשבו מה זה שייך ונוגע לעבדות השם יתברך, וכששמע על 'חלוקת מסיכות' קישר זאת תיכף למסכה שיצטרך לעתיד לבוא מפני העבירות…
(טיב הקהילה)