הרב בנימין בירנצוייג
"ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים" (יא, ג)
תמיהה גדולה העלה מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל על באורו של פסוק זה!
הרי התורה אומרת כי חטאם של אנשי דור הפלגה היה: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נבנה לנו עיר מגדל וראשו מגיע השמימה". המרידה במלכות שמים. וא"כ מה באה התורה לספר לנו באיזה לבנים הם בנו וכיצד נעשו הלבנים? מה זה קשור לחטא המרידה במלכות שמים?!
שאלה זו העלה הרב זוננפלד בפני נשיא צ'כוסלבוקיה, פ. מסריק, שהיה מחסידי אומות העולם, בפגישתו עימו בביקורו בארץ בשנת תרפ"ז. הרב זוננפלד דיבר איתו על הרגשת 'כוחי ועוצם ידי', המתפשטת בעולם בעקבות התפתחות הטכנולוגיה, ואז אמר לו הרב זוננפלד את היסוד שכתוב בתורת האלוקים.
בהסבירו לו את תרוצו לקושיא זו אמר הרב זוננפלד, שהתורה באה לומר לנו, שהתפתחות הכפירה של דור הפלגה לא היה בעצם בניית המגדל, אלא זה התחיל מטיפוח הכח העצמי של האדם, ומהצורך להתנתק מטובותיו של הקב"ה, ואם הקב"ה הכין לאדם אבנים שהוא חומר המוכן לבנייה, עליהם להפגין כח כי הם יכולים לייצר בעצמם את חומרי הבניה שהם זקוקים להם, ולפיכך אמרו "הבה נלבנה לבנים" – אנחנו יכולים הכל בכוחות עצמנו, ואין אנו צריכים לאבניו של הקב"ה, ומטיפוח השקפה כפרנית זו, הם הגיעו לעיקר חטא המרידה במלכות שמים של "הבה נבנה לנו מגדל וראשו מגיע השמימה"!
ומזה נלמד לכל בעיות באמונה, שמתעוררות בלבות בני אדם, תחילתן בכך שאיננו מתבוננים בדברים הקטנים המתרחשים לעיננו, כי כולם מאיתו יתברך, רק כשאנו רואים נס גדול אז אנו מתעוררים לאמונת ה', וכשזה לא קורה אז אנחנו נופלים בחוסן אמונתנו. באם נתבונן ונראה בכל תהליך, בכל נשימה, בכל הקורה סביבנו, יד ה' ואין בלתו, הרי שנתחזק באמונת חוסן באופן התמידי.
><><><><><
אם נחיה אמונה בכל דבר שקורה, אז האמונה תהיה חלק מאתנו לבלתי תתפוגג ח"ו!
ועד כמה אנחנו רחוקים מלהבינה ולהשכילה לתוך חיינו? נראה מה זה לחיות אמונה: כשמרן ר' אהרון לייב זצ"ל היה בגיל 104, כששכב בתקופת מחלתו האחרונה בבית החולים, באחת הפעמים כשמצבו טוב, לפליאת כל הרופאים וכלל ישראל, בזכות התפילות הרבות שנאמרו לרפואתו, כשהוא פקח את עיניו אמר לו הרופא שטיפל בו: "הרב חי בנס!". מיד ענה לו ר' אהרון לייב בשנינות אופיינית: "גם אתה!"…
משפט זה דובר אז בכל העולם היהודי! לאמור – אנחנו לא 'חיים אמונה'! אנחנו מסתובבים בעולם בהרגשה שאנחנו חיים כי אנחנו חיים, ורק זקן בן 104 שכבר כמעט שהיה שם… וחזר להכרה, זה נס! כאן רואים רבונו של עולם! והאמת שבחיינו אנו צריכים לראות נס ואמונה!
משפט נוסף ומכונן אמר מרן ר' אהרון לייב זצ"ל, כשיהודי שומר מצוות נכנס עם אחיו, דוקטור לפיזיקה באוניברסיטה מפורסמת בארצות הברית. הדוקטור פנה לר' אהרון לייב זצ"ל וטען בפניו: "חיפשתי את הקדוש ברוך הוא ולא מצאתיו"…
ענה לו ר' אהרון לייב: "חפש אותו בבטנך ותמצא! הקב"ה אינו משהו גשמי שצריך לחפש אותו במיקרוסקופים שבמעבדה שלך… אין צורך לנדוד למרחקים, התבונן כאן בגופך ותמצא את הקב"ה, הבריאה מעידה על הבורא! הבגד מעיד על אורגו!".
מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, שנסע פעם לרבו רבי שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל לתקופה ארוכה. כשהוא חזר שאלו חותנו: "הרי גם לפני שנסעת היית מלא בתורה ויראת ה', ומה השכלת בנסיעה ארוכה זו אצל רבך?". ענה לו רבי לוי יצחק: "למדתי לדעת שיש בורא לעולם!".
שאל חותנו: "וכי בשביל זה היית צריך לנסוע למרחקים? בוא ותראה שגם כאן אפשר לדעת זאת!". הוא קרא למשרתת שלו ושאלה: "אמרי לי, היודעת את שיש בורא לעולם?", השיבה לו המשרתת: "ודאי!". חזר החותן ושאל את רבי לוי יצחק: "ומה תאמר אתה?", ענה לו: "ההבדל ביני לבינה שהיא א ו מ ר ת שיש בורא לעולם. ואני י ו ד ע ! שיש בורא לעולם"…
יש אמונה שמסתכמת באמירה, שיודעים אנו שיש בורא לעולם! ויש ידיעה שהיא הכרה אמיתית! לחיות את הידיעה שיש בורא לעולם!
ישנה אמרה מעניינת מאד מהגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל, מגדולי התורה באמריקה: פעם הבחינו תלמידיו שהוא עומד ליד החלון, מסתכל החוצה, ונהנה. שאלוהו תלמידיו: "ילמדנו רבינו, מה יש בהבטה זו החוצה? מה ההנאה ממה שקורה בחוץ?". ענה להם: "אני אינני מביט החוצה, אני מביט פנימה- לתוך תוכה של הבריאה הנפלאה, אני מתפעל ונהנה מבריאתו של הקב"ה!!"
צריך רק להסתכל החוצה, וכבר אנו מביטים פנימה, עמוק עמוק לתוך הבריאה!
><><><><><
רבי אלעזר צדוק טורצין זצ"ל, זכה לחבר יחד עם מרן ר' חיים קנייבסקי שליט"א את הספר 'שונה הלכות'. בבחרותו למד בישיבת 'חברון', והיה מקורב מאד למרן החזו"א, והיה מדי פעם מגיע לביתו בבני ברק לדבר איתו בלימוד.
פעם אחת בצאתו מבית החזו"א אמר לו החזו"א: "לייזר לייזר! אתה באמת חושב שאת הכיפה זורקים בפעם אחת? זהו תהליך איטי מאד שרק בסופו מורידים את הכיפה!".
נבהל ר' אליעזר מאד: מדוע החזו"א חושד בו עד כדי כך בכפירה?
הוא חזר לישיבה כשפניו נפולות, וכשסח לחבריו את אשר אירע, אמרו לו שהוא חייב לנסוע חזרה לחזו"א לברר עמו את אשר אמר. אולי נפלה טעות? אולי שמע עליו דבר לא טוב וראוי לתקן זאת?!
הוא נסע למחרת לבית החזו"א, והנה מיד כשנכנס אמר לו החזו"א: "לייזר! למה ברחת אתמול? הייתי באמצע לומר לך משהו ולא סיימתי"…
אמר לו רבי אליעזר כשהוא פורץ בבכי: "איני מבין מה רצה ממני הרב אתמול? וכי נחשדתי ח"ו במשהו לא הגון שעשיתי?!"
אמר לו החזו"א: "ח"ו! לא חשדתי בבחור יקר כמוך! רק רציתי לומר לך כיצד נראה יהודי טוב: הוא מתפלל שחרית בכוונה גדולה, לאחר התפילה הוא מגלגל את התפילין, ניגש לפרוכת של ארון הקודש מנשק, ממלמל כמה מילות תפילה לזכות ליום של סיעתא דשמיא, ואז הוא נפרד מהקב"ה למשך הזמן, עד שמגיע זמן תפילת מנחה ושוב מתפלל בכוונה. מסיים התפילה, ונפרד מהקב"ה עד תפילת ערבית, וחוזר חלילה!"
והמשיך החזו"א בדברו בלהט: "לא זו הדרך הנכונה לעבוד את ה'! יהודי חייב לקחת את הקב"ה איתו מבית הכנסת לכל מקום שהולך! אין הפסקות בחיבור שלנו עם הקב"ה בכל דבר ודבר שאנו עושים, צריכים להרגיש שהוא אתנו והכל ממנו! זה יהודי מאמין!"