הרב שוורצבורד
שאלה: יהודה סיפר לדוד בהתפעלות על שיעוריו המרתקים של רבי משה דובדבני שליט"א, אמר לו דוד, רבי משה עשה קפיצה ברוחניות, בעבר הוא שימש כטייס, והוא עזב את כל הקריירה שלו ועמל בכל כוחו בתורה, אמר לו יהודה לאט לך, למה אתה מדבר לשון הרע על יהודי תלמיד חכם ולמה אתה מספר שבעבר הוא לא שמר מצוות, אמר לו דוד לא כוונתי לגנות אותו, אלא להיפך לשבח אותו איך שעזב את דרכו הראשונה והתעלה בכוחות מיוחדים עד כדי שהוא מרביץ תורה, האם זה אסור או מותר?
הנה יש לדון אם הדבר מפורסם אם יש היתר לומר זאת כשמכוון לפרסמו, או כשאין כוונתו לפרסם רק אמר זאת כסיפור לשבחו, כמו כן פעמים שהבעל תשובה בעצמו מספר לרבים איך שחזר בתשובה.
ויסוד דינים אלו מבואר בערכין (דף טז') שדבר הנאמר בפני שלושה אין בו משום לשון הרע, ופירשו התוספות בסוגייתנו שאין הכוונה בדבר של גנות וקנטור, רק דבר שיש לפרשו לשני פנים כגון שמספר שבבית פלוני מצוי אש שמבשלים שם הרבה, ומתפרש לשבח ולגנאי, ואם אמרו בפני שלשה מוכח שלא נתכוון לגנותו.
זכור מעשיך הראשונים
והנה לומר על אדם שהוא בעל תשובה ובעבר נכשל בעבירות זהו גנאי גדול וכמו שאמרו חז"ל באונאת דברים שאסור להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים.
וכבר כתב החפץ חיים (כלל ב' ס"ט) שאפילו אם מפורסם על אדם עניין רע שעשה בנערותו ועתה מתנהג כשורה, אסור לגנותו ולבזותו אצל חבריו בזה, ומי שמספר עליו כדי לבזותו בעיני עמו, הוא בכלל כת מספרי לשון הרע שאינם רואים פני שכינה.
לכן הדבר פשוט לאסור לומר על אדם שעשה חטאים ועתה הוא בעל תשובה.
כשמספר על עצמו אם מותר לספר עליו
מה שיש לדון באופן שאותו בעל תשובה מספר בעצמו בפני רבים איך שהתגבר על יצרו וטבעו וחזר בתשובה, בזה דן החפץ חיים (כלל ב' במ"ח סק"ג וכ"ח) על פי דברי רש"י בסוגייתנו שפירש הדין של "אפי תלתא" שהאדם אמר זאת בפני שלשה וגילה דעתו שאינו מקפיד שיאמרו עליו שהרי יודע שעל ידי סיפורו לשלשה אנשים יתפרסם הדבר ויוודע לכל, לכן מותר לספר עליו את זה.
וכתב החפץ חיים שהיתר זה הוא כשהמספר לא מתכוון לגלות, אבל אם מתכוון לגלות בזה אם מדובר בעסקי מסחר שסיפר על עצמו בפני שלשה הרי אינו מקפיד שיתגלה, אבל אם מדובר שאמר על עצמו דברי עוונות בזה כל ההיתר רק כשאינו מתכוון לגלות.
והנה ידיד הגאון רבי ישראל וינמן שליט"א מרביץ תורה ומח"ס משנת ישראל כתב לדון שאולי בתינוק שנשבה שנולד בית מנותק מיהדות ושבר את טבעו וחזר תשובה בזה אולי מותר לספר עליו כשמכוון לשבחו או שמא כיון שאומר שחלק מחייו עבר עליו בחטא ללא שמירת מצוות הרי זה גנאי גדול, ודן ע,פ דברי המהרש"א בב"מ (נח(: שכתוב שלא יאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים ולא יאמר לגר זכור מעשי אבותיך, וכתב המהרש"א שבגר לא אמרו זכור מעשיך הראשונים כיון שמעלה היא אצלו שהיה גוי ובא לחסות תחת כנפי השכינה, ולפי"ז יתכן גם בתינוק שנשבה שהיה שוגג ואונס וחזר בתשובה, והביא שהתורת חיים חולק וסובר שבגר פשוט שלא יזכיר לו גויותו שגנאי גדול הוא, ומסיק שגם המהרש"א יודה לאסור ביהודי שהיה שרוי בחטא שנחשב לו גנאי, ואסור לספרו על דעת לגנותו.