טעה בברכה, וסיים בברכה הנכונה - האם יצא ידי חובה? | מהו 'תוך כדי דיבור'? | "הכל הולך אחר החיתום"
יום שני יא כסלו תשעו
טעה בברכה, וסיים בברכה הנכונה - האם יצא ידי חובה?
מי שטעה וסיים ברכה בסיום של ברכה אחרת, וב'תוך כדי דיבור' (ראה להלן) הוסיף את הסיום הנדרש - יצא ידי חובתו. דוגמה לדבר: מי שסיים את ברכת 'יוצר אור' במילים "ברוך אתה ה' המעריב ערבים", והוסיף "יוצר המאורות", או שבֵּרך "בורא מיני מזונות" על מַיִם, והוסיף "שהכל נהיה בדברו. אכן, אם השתהה יותר מ'תוך כדי דיבור' לפני שתיקן את הברכה, אף אם היה זאת מחמת שחשב כיצד לתקנהּ, או שהתחיל ברכה אחרת - יברך שנית. [סעיף ב, ס"ק ו-ז, וביה"ל ד"ה ונזכר וד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 1-3]
מהו 'תוך כדי דיבור'?
כאמור, תיקון ברכה שלא נאמרה כראוי צריך להֵעשות ב'תוך־כדי־דיבור'. יש אומרים שזהו משך הזמן הנדרש לאמירת שלש מילים, ויש אומרים - ארבע מילים; והלכה כדעה הראשונה. אולם, במקרה שאף באופן שלא תתוקן הטעות אין צורך לחזור לתחילת הברכה או התפילה - כגון בחתימת ברכת 'השכיבנו' בלילות שבת ויום־טוב, כשטעה וחתם "שומר את עמו...", במקום "הפורש סוכת שלום..." - יתקן ויחתום כראוי גם בתוך־כדי־דיבור של ארבע מילים. [ביאורים ומוספים דרשו, 1; וראה שם, 5]
"הכל הולך אחר החיתום"
מי שטעה בברכות הארוכות - דהיינו אלו שיש בסופן 'חתימה' בשם ה', כגון ברכות קריאת־שמע, הברכות שבתפילת העמידה, וברכת 'מעין שלוש' - נחלקו הפוסקים בדינוֹ: יש אומרים שאם הזכיר את עיקר הברכה בפתיחתה, או אף אם טעה בפתיחתה אך שב והזכיר את עיקר הברכה באמצעהּ, ולאחר מכן אמר את חתימת הברכה (- "ברוך אתה ה'..." שבסופהּ) כראוי - יצא ידי חובתו, וכן פסק השולחן־ערוך; ויש אומרים כי "הכל הולך אחר החיתום", ודי בחתימת הברכה כראוי, וכן פסק הגר"א. [סעיף ב, ס"ק ג, ד ו־ח, וביה"ל ד"ה ולא; ביאורים ומוספים דרשו, 6]