השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מהיכן לומדים לאסור טלטול ד' אמות? • כיצד מודדים ד' אמות אלו? • האם ד' אמות שאמרו הם בדיוק ד' אמות? ומהו האופן שבו מתחייב אדם בהעברה ד' אמות ברה"ר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שמ"ט סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
הדין של ד' אמות ברה"ר כולל שני דברים, חומרא, וקולא, החומרא היא, שאדם שמעביר חפץ ברה"ר ביותר מד' אמות, חייב חטאת, והקולא היא, שבתוך ד' אמות מותר מדאורייתא ומדרבנן לטלטל, ואע"פ שזה ברה"ר, והמקור לעניין של ד' אמות, נלמד מן הפסוק (חומש שמות פרשת בשלח) 'שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו' ושיערו חז"ל, שתחתיו של אדם זה ד' אמות, ג' אמות לגופו, ועוד אמה אחת לפשוט את ידיו ואת רגליו, א"כ, בתוך ד' אמות מותר לאדם לטלטל חפצים, אבל לא יטלטל חפץ מתחילת ד' ויוציא אותו חוץ לד' אמות.
אמות אלו הם אמות אישיות, דהיינו, אדם שזרועו גדולה, מודדים באמה שלו כפי זרועו, ולא מודדים באמה כללית, ואדם שהוא בינוני ורגיל, אלא שזרועו קצרה ביחס לגופו, ואם נמדוד כפי הזרוע שלו, זה יהיה חומרא, ונמצא שאנחנו מצמצמים את הרשות שלו, לאדם כזה מודדים באמה בינונית, כדי שלא יפסיד.
ד' אמות זה לא מדויק, אלא זה ד' אמות בריבוע, ונותנים לו שיעור של אלכסון של ד' אמות, שזה למעשה חמש אמות וג' חומשי אמה, אבל הרמב"ם סובר, שד' אמות מותר מדאורייתא ומדרבנן אלכסון של ד' אמות, דהיינו חמש אמות וג' חומשים, ופטור אבל אסור, ומבאר המ"ב, שגם הרמב"ם מסכים, שאם אדם בירר לעצמו ד' אמות שבהם הוא קנה שביתה, מותר לו לטלטל את האלכסון של הד' אמות, והרמב"ם חולק וסובר, שבאופן שאדם לא בירר לעצמו ד' אמות, או באופן שבירר אבל הוא רוצה ללכת בכיוון הישר ולא באלכסון, שם זה מצומצם לד' אמות בלבד.
כדי להתחייב, צריך שממקום העקירה ועד מקום ההנחה, יהיה שיעור של ד' אמות או ד' ואלכסונם, אבל להעביר בתוך ד' אמות מקצה אל קצה, או אפילו שהוא הוציא את החפץ אל חוץ הד' אמות אבל חלק מהחפץ בתוך ד' אמות, מדאורייתא אינו חייב, אלא פטור אבל אסור.