יום שלישי ג' באלול תשע"ט
האם בין דיני ראש חודש יש איזה איסור דאורייתא?
אסור להתענות בראש חודש, ויש מהראשונים שסוברים שאיסור זה הוא מדרבנן, ויש המפרשים בדעת הרמב"ם שהאיסור הוא מדאורייתא, ויש אומרים שגם לדעת הרמב"ם האיסור הוא מדרבנן.
ורצוי לאכול סעודת פת לכבוד ראש חודש, אך אין חיוב בדבר; ולכן, אם שכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, אינו צריך לברך שנית.
וקבלת תענית לחלק מהיום – יש אומרים שדינהּ תלוי במחלוקת הנ"ל, אם איסור התענית הוא מדאורייתא או מדרבנן; אך מדברי הגמרא נראה שהדבר אסור לכל הדעות. אולם, הימנעות סתמית מאכילה ומשתייה למשך מספר שעות, ללא קבלת תענית – מותרת.
[שו"ע (וב"י) תיח, א (ו־ד), משנ"ב ב, וביה"ל ד"ה ראש; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־7; וראה משנ"ב רפח, א]
חתן שיום חופתו בראש חודש – האם רשאי להתענות?
בהמשך לאמוּר: יש שנהגו להתענות בראש חודש ניסן, משום שבו מתו נדב ואביהוא, ובראש חודש אב, משום שבו מת אהרן הכהן; ויש אומרים שמנהג זה הונהג כבר בתקופת חכמי התלמוד, ולכן רצוי לנהוג כן; אך לדעת הרמ"א אין לצום עד לסוף היום. ומי שאינו נוהג כן, אינו רשאי להתענות בראש חודש ניסן או אב מסיבה אחרת, דהיינו שלא מחמת מנהג זה. אולם, חתן וכלה שיום חופתם בראש חודש ניסן, יתענו בו, ואילו בראשי חודשים אחרים, לא יתענו.
ומי שה'יארצייט' של אביו או אמו הוא בראש חודש, והוא מאלו הנוהגים להתענות ביארצייט – לדעת השולחן ערוך יתענה למחרת ראש חודש; ולדעת הרמ"א אינו צריך להתענות כלל.
[ביאורים ומוספים דרשו תיח, 1-2; שו"ע תקפ, א]
באיזה מקרה לא אומרים הלל בראש חודש?
ציבור שקיבלו על עצמם להתענות בראש חודש – אין קבלתם חלה, ואינם צריכים להתענות. אולם, אם קיבלו על עצמם להתענות בקבוצת ימים מסוימת, כגון ימי שני וחמישי במשך ששה שבועות, ולא הבחינו בכך שבאחד מימים אלו חל ראש חודש; וכבר החלו לקיים את קבלתם על ידי שהתענו ביום הראשון מקבוצת הימים – קבלתם חלה גם לגבי ראש חודש ועליהם להתענות בו. וכאשר מתענים בראש חודש, לא יאמרו הלל. ונחלקו הפוסקים אם דין זה נוהג גם בזמן הזה, ובחוץ לארץ. ויש אומרים שאין קבלתם חלה לגבי ראש חודש, ואסור להם להתענות בו. ודינים אלו אמורים גם לגבי חול המועד, חנוכה ופורים.
[שו"ע תיח, ב, משנ"ב ג-ה, ושעה"צ ה; וראה שו"ע שם, ג-ד; ביאורים ומוספים דרשו, 4-6]