יום ראשון ה' באב תש"פ
חפץ שאינו 'מוקצה' התחוב בעפר – האם מותר להוציאו בשבת?
יצירת גומה בעפר, אסורה בשבת וביום טוב. במקום הראוי לזריעה, אסורה יצירת הגומה משום איסור מלאכת 'חורש', ובמקום שאינו ראוי לזריעה – אף אם העפר מונח בכלי – היא אסורה משום איסור מלאכת 'בונה'.
ולפיכך, אסור ליטול מעט מערימת עפר באופן שנוצרת גומה במקום הנטילה, וכן אסור לתחוב שום חפץ בעפר, כיון שבמקום התחיבה נוצרת גומה. אולם, אם העפר כה רך, עד שברגע שבו נוטלים חלק ממנו, נופל העפר שבצדדים וממלא את החלל שנוצר, אין איסור בדבר. וכמו כן, מותר לשלוף חפץ התחוב בעפר, אף שבכך נותרת גומה במקום התחיבה, ואף אם היא מתרחבת מעט בעת השליפה.
[משנ"ב תצח, פג ו־צא; ביאורים ומוספים דרשו, 83-84]
עפר שפוּזר לפני שבת על פני ריצפת עץ – האם הוא 'מוקצה'?
עפר הוא 'מוקצה מחמת גופו', ואסור בטלטול ובשימוש בשבת וביום טוב. ומי שהעמיד בביתו ערימה גדולה של עפר, וייחד אותו לשימוש מסוים האסור בשבת וביום טוב, כגון עפר שיוּעד לבנין – יש אומרים שהעפר אינו מוקצה, וניתן להשתמש בו בשבת וביום טוב לשימושים המותרים בהם; משום שבדעתו להשתמש בו גם לצרכיו האחרים, עד שישתמש בו לייעודו. (וראה עוד להלן). ויש חולקים, ויש להחמיר כדעה זו.
ואם פיזר את העפר על פני הקרקע – כפי שהיה נהוג בעבר בבתים הבלתי מרוצפים – העפר 'בטֵל' לקרקע, והוא מוקצה לכל הדעות; וזאת, אף אם הקרקע עצמה אינה עשויה מֵעפר אלא מעץ, או מרוצפת באבן.
[שו"ע תצח, טז, משנ"ב פא-פד, שעה"צ קא (בהרחבה ע"פ המקור), וביה"ל ד"ה מכניס; ביאורים ומוספים דרשו, 82]
ערימת עפר שייחדוה לצורך כיסוי דם עופות לאחר שחיטתם – האם היא 'מוקצה' בשבת?
בהמשך לאמוּר: מי שהעמיד בביתו ערימת עפר רך (ראה לעיל), והקצה לה מקום, וייחד את העפר לשימוש של היתר אשר ידוע מראש שיזדקק לו לשם כך – וכגון שמתכוון לשחוט עופות, ולכסות את דמם בעפר זה לאחר השחיטה – נחלקו הפוסקים אם מותר להשתמש בו בשבת וביום טוב לשימוש אחֵר, שאינו ידוע מראש בוודאות.
אולם, אם ייחד את העפר לשימוש של היתר שאינו ידוע מראש בוודאות, או שלא ייחד אותו לשימוש כלשהו – מותר לכל הדעות להשתמש בו בשבת וביום טוב לכל צורך שהוא. אך גם באופן זה, אם פיזרו את העפר על פני הקרקע, הריהו 'בטֵל' לקרקע, והוא מוקצה.
[שו"ע תצח, יז, ומשנ"ב פה, פו, פז, פט, צ ו־צא]