סימן תכ"ט /// סעיף א
- מנהג קדום הוא המובא בירושלמי שנותנים קמחא דפיסחא, דהיינו לקנות חיטים לעניים לצורך פסח, והמ"ב אומר שבמדינתנו המנהג לחלק להם קמח שזה יותר הנאה להם, אמנם הגרנ"ק כותב שכיום שלא כל אחד אופה מצות לעצמו, יש לתת לעניים כסף שיקנו את המצות, ובספר נהר מצריים כתב שנוהגים בעיה"ק ירושלים לתת לעניים מצות אפויות, לפי שצער הוא לעניים לטחון ולאפות.
- הסכום שצריך לתת אומר, המ"ב שהוא חיטים כפי צורכו לכל ימי הפסח, ופשוט שאם הוא עני גדול שאין לו אפילו כסף לשלם לאפיה, שמחוייבים גם ליתן לו זאת.
- עני שרוצה לאכול רק מצה שמורה, או שהוא נהג כך שנה שעברה, כתב הפתחי תשובה שחייבים לתת לו זאת לקמחא דפיסחא.
- לעניין נתינת קמחא דפיסחא ממעשר כספים, דעת הגרש"ז שהואיל ואין היום סכום קבוע לק"ד (קמחא דפיסחא) וגם אין סכום קבוע שאותו מחייבים, לכן אפשר לתת אותו ממעשר כספים, ואינו נחשב לפורע חובו ממעשר, וכן דעת הגרנ"ק.
- הרוצה לקיים את הק"ד באופן המהוד ביותר, אומר הגרנ"ק שיתן לעניים אף את שאר צרכי החג, שלא הוזכר בהלכה את החיטים משום שזוהי הנתינה המועטה ביותר.
- גבאי צדקה שקיבלו מעות עבור הק"ד, דעת הגרש"ז שיכולים לתת מהם ביגוד וכו' ושאר צרכי החג.
- כל מי שגר בעיר במשך י"ב חודש, אומר הרמ"א שהוא מחוייב לתת ק"ד.
- אם רואים שהאדם בא להישתקע בעיר, אומר המ"ב שמחייבים אותו להשתתף בק"ד מיד.
- עני שבא לעיר, אומר המ"ב שמחוייבים לתת לו את הק"ד רק לאחר י"ב חודש, אמנם אם הוא בא להשתקע, מחוייבים לתת לו מיד את הק"ד.
- האחרונים כתבו בשם הסמ"ק, שהיום לא נהגו להמתין י"ב חודש, אלא אחר ל' יום מחוייבים בכל הנ"ל, ואדם שבשעת החלוקה הוא לא דר בעיר ל' יום אמנם כשיגיע פסח הוא כבר יגור ל' יום, דעת הגריש"א שהוא חייב לתת, ואילו בספר זכרון אברהם הסתפק האם הדבר תלוי בשעת החלוקה או בשעת שהגיע פסח.