סימן תלז /// סעיף ח 2
- אומר השו"ע שאם יש על החמץ ג"ט, אזי אפילו שיש בודאי חמץ, הוא מבטלו בליבו ודיו,
ונחלקו הפוסקים במ"ב האם הביטול שהוא מבטל הוא מדאו' או מדרבנן, דדעת הרש"י והר"ן ורוב הפוסקים שלמעשה מדאו' ל"צ לבטל, משום שהחמץ טמון ולא עוברים על חמץ טמון אא"כ הוא הטמין מלכתחילה בידיים, אבל מדרבנן הוא כן צריך לבטל שמא יפקח את הגל במועד ויעבור על בל יראה ובל ימצא,
ואילו הסמ"ק וכן דייקו במ"מ ס"ל דהביטול הוא מדאו', משום שלשיטתם אע"ג שאין דעתו לפקח את הגל במועד, מ"מ הוא עובר על בל ימצא כמו במטמין מלכתחילה, ואם לא ביטלו עד אחר זמן איסורו הוא חייב לפקח את הגל אף שהוא יותר מג"ט, משום שזה שחמץ מוטמן זה עושה שהוא לא ברשותו לבטלו.
- אם נפל על חמץ ודאי גל גדול שא"א להזיזו, אומר המ"ב שלכו"ע ל"צ לשכור פועלים ולפקח את הגל, משום שלא קרינן שלך, ומבאר הגרנ"ק שאע"פ שאם הוא ירצה הוא כן יוכל לעמול ולהזיז את הגל, מ"מ אף אדם לא יטרח להוציא את הגל כדי לקחת חמץ, ולכן זה נחשב לדבר האבוד ממנו ומכל אדם והוי הפקר.
- חמץ שנמצא מתחת לערימה גדולה של אשפה, דעת הגרנ"ק שהיות ומסתבר שהוא לא יפנה את האשפה כדי להגיע לחמץ, לכן החמץ הזה מוגדר כאבוד ממנו ומכל אדם והוי הפקר.
- חמץ ודאי שנפלה עליו המפולת והיתה בגובה של ג"ט שלא צריך לפנות אלא ליטלו, לאחר הפסח אם הוא פינה את הגל מותר לו לאכול את החמץ, משום שכל מה שאסרו חכמים חמץ שעבר עליו הפסח, זה קנס משום שעבר על בל יראה ובל ימצא מדאו' או מדרבנן, אבל כאן הוא לא עבר על כלום, ולכן מותר.
- חמץ שנמצא מתחת לגורטאות, דעת הגרנ"ק שאם קשה לפנותם, דינם כחמץ שנפלה עליו מפולת ואפילו אם אין שם ג"ט אלא פחות, מ"מ היות והכלב ג"כ לא יכול להזיז את הגורטאות הללו, לכן א"צ לפנותם, וסגי בביטול.