"ויוצא משה את העם לקראת האלוקים"
כשהחל מעמד מתן תורה, כך כותבים חז"ל, היו בני ישראל מצויים איש איש באהלו. רק לאחר שהחלו להישמע הקולות והברקים, הוציא משה רבינו את העם לקראת האלוקים, והוביל אותם אל ההתכנסות הגדולה מסביב להר ה', שם חזו במחזה הפלאי ונורא ההוד, כשכבוד ה' ירד על ההר ומן השמים השמיעם את קולו, באמירת הדברות, עד שפרחה נשמתם.
צדיקי הדורות לימדו אותנו, שהתורה היא נצחית, וכל הכתוב בתורה, גם אם הוא תיאור של אירוע שכבר אירע בעבר, הרי הוא נוהג גם בימינו אנו, בכל רגע ובכל שעה.
דומה שהעניין הזה, של הוצאת העם לקראת האלוקים, בא לידי ביטוי בימינו, בין היתר, גם בעניין של קירוב. הן קירוב רחוקים, והן קירוב קרובים.
לקחת בחור ישיבה שלא זכה להרגיש קרבת אלוקים וטעם בלימוד, ולקרב אותו אל התורה הקדושה, ללמד אותו לעיין בגמרא שפתוחה לפניו זה כמה שנים, ולהביא אותו אל ההרגשה שאכן מקומו הוא בהיכל התורה, זוהי פעולה של 'ויוצא משה את העם לקראת האלוקים'.
כך גם כשלוקחים נער שאינו תלמיד ישיבה, וגם אינו שייך למסגרת חרדית או אפילו דתית, ומקרבים אותו אל התורה הקדושה, מלמדים אותו ליטול ידיים ולקרוא קריאת שמע, להניח תפילין ולשמור שבת, בוודאי ובוודאי שיש בזה משום "ויוצא משה את העם לקראת האלוקים".
בהקשר זה פנינו לשני פעילים בולטים בארגון 'אחינו', הרה"ג ר' אהרן ידלר והרה"ג ר' שלמה שווימר, שניהם ר"מים ואישי חינוך בישיבות, ושניהם פעילים מאוד בולטים בארגון, העוסק בקירוב מזה כחצי יובל שנים.
מעניין לציין שלמרות ששניהם כאמור פעילים בולטים מאוד, הם לא הכירו זה את זה, עד לשיחה שקיימנו עמם, וזאת משום שתחומי הפעילות שלהם בארגון הענק המעסיק מאות פעילים, שונים לחלוטין. הרב אהרן ידלר עוסק בקירוב רחוקים, ולעומתו הרב שלמה שווימר עוסק בקירוב קרובים במגזר החסידי.
תוך כדי שיחה, אנחנו, וגם הם, מגלים שלמעשה שני התחומים הללו אינם כל כך רחוקים זה מזה, ולמרות שסגנון העבודה שונה לחלוטין, היעדים, המטרות והכח המניע אותם לעשות אותם, ממש זהים, אבל בל נקדים את המאוחר, וכעת אנו פונים אליהם ומעניקים להם את רשות הדיבור…
- איך בעצם מצאתם את עצמכם עוסקים בתחום הזה של קירוב? האם זה היה מתכונן? חשבתם לעצמכם שאתם רוצים לעסוק בתחום הזה?
הרב אהרן ידלר: "במקרה שלי לפחות, זה לא היה מתוכנן על ידי. אבל למפרע התברר לי שההשגחה העליונה אכן תכננה עבורי את מסלול החיים הזה, כמו שהיא מתכננת עבור כל אחד אחר.
"זה התחיל כשנה וחצי אחרי החתונה שלי. הייתי אברך צעיר, למדתי בכולל כמו כולם, והנה אני מקבל פניה מידיד בשם הרב אליעזר הילמן, שכבר אז היה פעיל בארגון 'אחינו'. הוא ביקש ממני לבוא וללמוד עם בחור בישיבה של קירוב בבני ברק. מדובר בתלמיד שהגיע במסגרת 'פרויקט טורונטו' של ארגון 'אחינו', הפעילים שלנו דחפו אותו להיכנס לישיבה כשהוא עוד למד בבית ספר תורני באחת מערי הדרום, וחלק מהפעילות של הארגון היא להצמיד לכל בחור כזה גם חונך כחלק מ'פעילות המשך'.
"הרעיון הוא שלא זורקים את הבחור לישיבה ואומרים לו 'תתמודד לבד', אלא מבקרים אותו בקביעות, בודקים שהוא נטמע בישיבה, שהוא מוצא את המקום שלו, וגם מצמידים לו אברך שיוכל לסייע לו להדביק את הפער ולהגיע לרמה הלימודית של הבחורים שבאו מהחיידרים הטובים בירושלים ובבני ברק.
"התחלתי ללמוד עם כזה בחור", מספר הרב ידלר, "ונדהמתי… בהמשך שיבצו לי כמה בחורים נוספים, וגיליתי עולם חדש! עולם שלם של נערים שרוצים ללמוד תורה, הם רוצים להשתלב בישיבות, הם באמת רוצים להיות יראי שמים, אבל יש להם חסר נורא ואיום במושגים. הם לא יודעים מספיק על נטילת ידיים, הם לא יודעים הלכות בסיסיות בכשרות, בשר וחלב, מי מדבר על הלכות שבת.
"נכנסתי חזק לתחום. התחלתי להכין תוכנית לימודית, בדקתי עם כל נער מה הוא יודע ומה לא, ועבדתי לסייע לו בהשלמת החסר. וכך לאט לאט נשאבתי לתוך התחום הזה של קירוב. אחרי כמה שנים, התחיל לשלוח אותי לבתי ספר של החינוך העצמאי ושל ש"ס. שם פגשתי ילדים בכיתות ח', שהתלבטו מאוד אם להמשיך ללימודים בישיבה או חלילה ללכת ללמוד בתיכון.
"הייתי צריך להסביר להם מה התועלת העצומה שהם יפיקו מלימוד בישיבה, ולא פעם גם להיפגש עם ההורים ולהסביר ולשכנע.
"אחרי שצברתי ניסיון בתחום הזה, העבירו אותי למחלקה אחרת לגמרי, זאת היתה הקפיצה השלישית שלי אל המים העמוקים: התחלתי להסתובב במדרשיות לנוער, כאן כבר לא מדובר על ילדים מבתים חלשים שלומדים בבתי ספר תורניים ויש להם לפחות מושגים בסיסיים. המדרשיות מיועדות לנערים שבאים מרקע של ניתוק מוחלט מהתורה ומהצוות. הם לא יודעים לקרוא קריאת שמע. אין להם מושג מה זה חמישה חומשי תורה ומה ההבדל בין חומש ויקרא למסכת שבת. כשאתה אומר להם 'קל וחומר', הם לא מבינים על איזה חומר אתה מדבר איתם… אפס היכרות עם תורת ישראל.
"אבל מה? למדרשייה הם מגיעים כי הניצוץ היהודי מתחיל לבעור בלבם. הם מתעניינים, הם רוצים ללמוד על יהדות, ובשלב זה מוטלת על הפעילים המלאכה העצומה של ביצוע פעולת הקירוב. אותו נער עלול לחזור חלילה למקום שממנו הוא בא, ולא להציץ עוד אפילו פעם אחת בבית כנסת כל ימי חייו, אם ההתנסות הקצרה שלו במדרשיה תהיה מאכזבת. מצד שני, אם נדע איך לקבלם אותו ולענות לו על השאלות שמציקות לו, הביקור הראשון יגרור אחריו עוד ביקורים רבים ולאחריהם הוא ייכנס לישיבה ויקים בית יהודי כשר למהדרין המושתת על אדני התורה והיראה. יש פה דיני נפשות והשליחות היא עצומה".
- והרב שווימר, איך אתם הגעתם לתחום הזה של קירוב קרובים?
"זה אולי קצת יישמע מצחיק, כי זה תחום שונה לחלוטין, אבל הסיפור שלי די דומה לסיפורו של הרב ידלר…
"אחרי החתונה למדתי בכולל שהיה מסונף לאחת הישיבות החסידיות הבולטות, וב"ה עשיתי חיל בלימודי, כשיום אחד קרא לי ראש הישיבה, וביקש ממני שאתחיל ללמוד עם בחור מסוים, שמתקשה בלימודים.
"אני לא כל כך התלהבתי מהרעיון, אבל ראש הישיבה ביקש אז התחלתי לברר מי זה הבחור ומה הסיפור.
"מה התברר לי? שמדובר בבחור שמגיע ממשפחה אמידה, הוא מפונק מאוד, הישיבה כבר מזמן היתה שולחת אותו לחפש לעצמו ישיבה אחרת, אבל מה לעשות שהוא קרוב משפחה של אחד מגדולי התורמים לישיבה, ויש להם הכרת הטוב גדולה אליו.
"חזרתי לראש הישיבה ואמרתי לו שעם כל הכבוד שאני רוחש אליו, זאת משימה גדולה מדי עבורי. אני לא יודע להיות בייבי סיטר, וזה לא הכיוון שלי בכלל לשבת עם בחור שלא אוחז בללמוד ולהכריח אותו להסתכל בגמרא ולקרוא עוד שורה ועוד שורה…
"אני חשבתי שבזה נגמר הסיפור", מספר הרב שווימר, "אבל כמה ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון. על הקו היה הגבאי של אחד מחשובי האדמו"רים בדורנו, והוא הודיע לי שהרבי קורא לי לשיחה…
"אני מאוד הופתעתי. לא היה לי שום קשר עם אותו אדמו"ר והייתי בטוח שנפלה טעות, אבל לאחר בירור קצר הבנתי שזה קשור לאותו בחור, שעכשיו גיליתי גם שהמשפחה שלו משתייכת לחסידות של אותו אדמו"ר.
"הגעתי לשם, הרבי קיבל אותי בחביבות גדולה, ודיבר איתי ממש בגובה העיניים… הוא אמר לי בבדיחות שהוא בירר עלי ושאל אם אני אברך כזה שיודע לקבל 'שתי סטירות'. אמרו לו שכן… לכן הוא עכשיו מנחית עלי 'סטירה' חזקה… "אני מבקש ממך באופן אישי שתיקח את הבחור הזה לידיים ותתחיל לעבוד".
"אמרתי לרבי שזאת באמת סטירה כואבת, אני לא יודע מה לעשות עם הבחור הזה, אבל הרבי לחץ את ידי בחום ואמר לי… אני חושב שאתה כן יודע מה לעשות, ומה שאתה לא יודע, ילמדו אותך. קח את הבחור לידיים ותתחיל לעבוד. אל תתחמק לי פה מהאחריות שאני מטיל עליך".
"יצאתי משם מאוד מבולבל. מצד אחד, איך אני קשור לזה בכלל? מצד שני מגיע אדמו"ר חשוב ומטיל עלי משימה. מה אני יכול לעשות, להתחמק? אותי חינכו שהתפקיד שלנו זה לציית לגדולי התורה והחסידות…
"לקחתי את הבחור לידיים, וגיליתי שהוא מוכשר מאוד, הוא מבין מהר, יש לו תפיסה חדה, ממש בחור מוצלח. גם יראת שמים לא היתה חסרה לו. אבל מה? הוא היה מפונק, מאוד מפונק. הוא הרגיש שהישיבה חייבת לו ושהוא לא חייב לישיבה כלום כי הוא מגיע ממשפחה שמחזיקה את הישיבה וכו' וכו'.
"בסייעתא דשמיא הצלחתי למצוא מסילות ללבו של הבחור. הייתי יוצא איתו בימי שישי לטיול בהרים, הוא היה מנגן בחליל ואני הייתי יושב ומקשיב לו, שר יחד איתו. הוא הרגיש שיש לו עם מי לדבר, יש לו מישהו שהוא יכול לסמוך עליו, הקשר היה מאוד חזק והלימודים- פרחו בסייעתא דשמיא. הבחור התייצב על דרך המלך.
"זה נתן לי סיפוק עצום! הרגשתי שהצלחתי להציל נפש מישראל, ולא זו בלבד, אלא שבזה אני מציל גם את זרעו אחריו. הוא יהיה יהודי ירא שמים ויודע ספר, הוא יקים בית בהתאם, יחנך את הילדים שלו בדרך הזאת והם אחריו.
"התחושה המיוחדת הזאת, גרמה לי להרגשת צימאון עזה. נהייתי צמא לקירוב קרובים, כל נער שאני מצליח לחזק קצת, לקרב אותו קצת, לגרום לו להיות מחובר יותר לתורה ולאידישקייט, זה עולם ומלואו, זאת משפחה ענפה שעתידה לצאת ממנו. אני עובד עם בחורים ומרגיש שאני ממלא את האוצרות שלי ביהלומים ובאבנים טובות. אני לא יכול לשבוע מזה. תמיד אני רוצה עוד ועוד".
- אם היינו מציעים לך עכשיו להתחלף עם הרב ידלר, ולעבור לקירוב רחוקים. הייתי לוקח את התפקיד? או שאתה נשאר רק בקירוב קרובים?
"זאת שאלה מאוד מעניינת. חשבתי על זה פעם, ועבר לי כזה רעיון להשקיע בקירוב רחוקים, אולי כך הזכויות שלי תהיינה גדולות יותר, אבל אחרי מחשבה קלה ירדתי מהרעיון.
"אני לא רואה את עצמי יושב לשיחה עם נער חילוני ומצליח להשפיע עליו. אין לי שום שפה משותפת איתו, אני לא מכיר את עולם המושגים שלו, ואין לי מה לעשות איתו בכלל. נאמר שהוא כן יבוא אחרי ויגיד אני רוצה ללמוד תורה, מה אני אמור לעשות איתו? צריכים לבנות לו מסגרת ומעטפת וללמד אותו מאפס. זה גדול עלי. אני לא מרגיש שאני בנוי לזה. אני מסתכל על אנשים כמו הרב ידלר ומקנא בהם על כך שהם מסוגלים לזה, אבל אני עצמי מרגיש שהתפקיד שלי הוא דווקא עם הקרובים, עם הבחורים שלנו, שבאים ממשפחות טובות, יש להם בסיס חינוכי איתן, הם מבינים על מה אני מדבר איתם, אלא מה? הם צריכים רק דחיפה קטנה מדי פעם שתעזור להם לפתוח את העיניים ולמצוא את הטעם המתוק שבלימוד התורה, להבין שלהיות בחור טוב, זה לא אומר שאתה חייב לוותר על הרצונות שלך ולהיות' מסכן', ושהאושר האמיתי נמצא ממש כאן מולם, בתוך הגמרא והמשנה ברורה… אין צורך לחפש אותו מעבר לכביש".
הרב אהרן ידלר: "כשאני שומע את הרב שווימר מדבר כך על קירוב רחוקים, זה ממש משעשע אותי. ולמה? כי אני מרגיש את אותו הדבר בדיוק על קירוב קרובים.
"אם תביא לי עכשיו בחור ישיבה מבית טוב, בחור עם יראת שמים, שקיבל חינוך איכותי, אבל הוא מתקשה להחזיק מעמד בישיבה ולא מסוגל לקבל מרות של משגיח או ללמוד יותר מחמש דקות ברצף, מה אני אמור לעשות אתו?
"איך אני אמור להסתדר עם בחור כזה? אני באמת לא יודע… הרבה פעמים יש לבחורים האלו עיוותים מחשבתיים, הם כועסים על המערכת, לפעמים בצדק, הם מרגישים שהם לא במקום המתאים עבורם. זה מאוד קשה לעבוד איתם.
"לעומת זאת, כשאני הולך למדרשיה אני פוגש נערים שאומנם רחוקים ממני מרחק שנות אור, אבל למה הם באו למדרשיה? כי הם רוצים להתקרב. הם רוצים להתחזק. הם סקרנים, הם רוצים לשאול שאלות ולקבל תשובות. אז מה אם עולם המושגים שלי שונה? הרי הם באו אלי כי הם רוצים לשמוע אותי ולהכיר את עולם המושגים שלי. מה הבעיה? כל כך קשה להסביר את החשיבות של השבת ולמה זה טוב ללמוד תורה? אנחנו עושים חיים קלים בקירוב רחוקים, לעומת זאת, אברכים כמו הרב שווימר שעובדים ב'קירוב קרובים', הם עובדים באמת קשה, ואני לא יודע איך הייתי מסוגל למלא את התפקיד שלהם אם היו מטילים אותו עלי".
- האם יש מקום לפעילים נוספים בתחומים אלו? יש מחסור באברכים שיבואו ויסייעו בעבודת הקודש?
הרב ידלר: "בוודאי שיש מחסור. אנשים לא מבינים מה קורה כאן. המבוגרים שבינינו זוכרים את 'מהפכת התשובה' הגדולה, כשהמונים חזרו בתשובה והתקרבו ליהדות. לאחר שנים נדמה שתנועת התשובה קצת נרגעה, יש פחות נהירה, כך זה נראה לנו, אבל האמת היא שזה לא נכון. זה פשוט עבר לגילאים צעירים יותר.
"ארגון 'אחינו', ולצדו ארגונים נוספים שפועלים גם הם גדולות ונצורות, העבירו את המהפכה לגיל הצעיר. אלו כבר לא משפחות עם שניים ושלושה ילדים שחוזרות בתשובה. זה כבר לא אנשים בגיל 30 ו-40 אחרי צבא וקריירה. מדובר בנערים צעירים, בשלב המוקדם של ההתעניינות שלהם ביהדות.
"פעם היית שומע בעל תשובה הוא היה מספר שמגיל 12 הוא התעניין ביהדות אבל לא היה לו איפה לשאול ועם מי לדבר ולכן רק בגיל 30 הוא חצה את הקווים וחזר בתשובה. היום יש לו עם מי לדבר בגילאים צעירים הרבה יותר.
אני מכהן כר"מ בישיבת 'באר יצחק', ואצלנו בישיבה יש בעלי תשובה מגיל 14 וחצי ומעלה… לא אחד ולא שניים. עשרות כאלו מדי שנה. ויש עשרות ישיבות כאלו ברחבי הארץ, שבכל אחת מהן לומדים עשרות בעלי תשובה צעירים בגיל הנעורים.
"ובמענה לשאלה, אכן אנחנו זקוקים לעוד פעילים. כל בחור שחוזר בתשובה, נכנס לישיבה וצריך לווי, הוא צריך אברך שילמד אתו, שיפתח בפניו את עולמה של הגמרא. שיעזור לו להשלים פערים ונושאים שחסרים לו כי לא לימדו אותו אף פעם את הדברים הבסיסיים ביותר. כל מתנדב שיפנה לארגון 'אחינו' ויציע שעתיים או שלוש בשבוע ללמוד עם צעירים חוזרים בתשובה, בהחלט מעניק לנו אפשרות להרחיב את הפעילות, אם הוא מתאים כמובן לתפקיד שהוא מעוניין לבצע".
גם הרב שווימר מצטרף לדברים: "בוודאי שיש שצורך בהרבה מאוד פעילים, אבל יותר מזה אני רוצה לומר. בתחום של 'קירוב קרובים' כל אחד יכול לסייע, בכל מקום יש בחורים שנמצאים קצת בצד, שהם קצת לא לגמרי מרגישים מחוברים. אפשר לראות עליהם שהם נראים ככה תלושים, לא מוצאים את מקומם בבית המדרש. רבותי, כל מילה טובה יכולה לסייע להם, כל חיוך של אברכים בקהילה יגרום להם לרצות להישאר חלק ממנה. הם ירגישו שייכים, וממילא פחות יחפשו ריגושים ובעיות במקומות אחרים. ודי לחכימא ברמיזא" אבל אני חייב להדגיש עוד משהו אחד, יש ב'אחינו' מחלקה מיוחדת שנקראת 'גישמאק בלימוד' אני אמנם לא קשור לגמרי למחלקה זו, אך העקרון שלו הוא גם במחלקה שלנו. בחור שאין לו והוא לא מרגיש את 'מתיקות התורה' 'גישמאק בלימוד' הוא מאוד יתקשה להסתדר בסדרי הישיבה הארוכים, לכן האברכים שלנו עוברים קורסי הדרכה במיוחד בתחום הזה, כדי שנוכל להצליח ולהציל כל אחד ואחד, זה מפתח מרכזי בהצלחת הבחור, ולכן אני באמת קורא לכל מי שמרגיש שיכול ויש לו את הרצון והכלים להציל נפשות בשיראל, שיבוא ויצטרף אלינו'.