הרב יעקב הייזלר
"א קפיטן לאזט נישט האפ זיין שיף ביי א שעת סכנה" – רב חובל אינו עוזב את ספינתו בשעת סכנה. – – –
הימים – שלהי שנת תרצ"ט האיומה. עננים עבים עושים את דרכם בריצה אל עבר יהדות אירופה, הצורר הנאצי ימ"ש שר"י עלה זה עתה לשלטון, והאידיאל האנטישמי החל לנשוב בחלל האויר. רוח המלחמה הורגשה היטב בכל פינה.
מרן הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל זצוק"ל הי"ד מגדולי וענקי מעתיקי השמועה ומרביצי התורה הגדולים בדורו ובדורות הבאים אחריו, שהה באותם ימים בלונדון, לטובת ישיבתו הרמה הנודעת והמעטירה "אוהל תורה" שבברנוביץ'. עם סיומם של המגביות החליט הגאון הקדוש רבי אלחנן הי"ד לשום את פעמיו בחזרה למעונו ולקהל עדתו בפולין. בכאב בלתי עצור ליווהו אלפי בניה הנרגשים של לונדון, אל עבר תחנת הרכבת המיועדת לחזירו לגיא ההפיכה.
בדמעות רותחות ובלב קרוע ניסו מקורביו לחזור בפעם האחרונה על הבקשה, עליה הם חוזרים מידי כמה ימים בחודשים האחרונים: "אולי בכל זאת, ישאר מעלת כב' ראש הישיבה באנגליה תקופת מה, עד יעבור זעם והרוחות ירגעו". התקווה אפפה את לב כולם, שאולי עכשיו, ברגעים האחרונים, יחליט הגה"ק רבי אלחנן להציל את רוחו ולהישאר עימם, רחוק ממשפחתו ובאנשי שלומו, אך כשרוחו עמו.
אך רבינו הגאון והקדוש בשלו, אחת דיבר וממנו לא ישוב. בנימה הקבועה הוא השיב: "א קפיטן לאזט נישט האפ זיין שיף…". לדאבון לבה של היהדות העולמית, 'רב החובל' הקדוש והטהור אכן לא עזב את ספינתו. יחד עם שלש מאות מבני הישיבה וקהל עדתו, הובא מרן הגה"ק רבי אלחנן זצוק"ל הי"ד לפורט השביעי, שם נעקד ונרצח על קידוש השם במעלות קדושים וטהורים. ארץ אל תכסי דמם.
סיפור מרטיט זה, נוהג מרן עמוד ההוראה הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א לתאר בהתרגשות כל אימת שבא לו לדבר על מרן הגה"ק רבי אלחנן הי"ד. עיניו ראו ולא זר בזמן שהותו עם רבי אלחנן בלונדון. דבריו הללו על 'רב החובל' – חוזר מרן הגר"מ שליט"א שוב ושוב, צרובים בחדרות לבי ולעולם לא יסורו ממני.
בסיפור זה, אף פתח מרן עמוד ההוראה שליט"א את דבריו לגליון 'המבשר-תורני' על מרן הגה"ק רבי אלחנן הי"ד, אותו זכה להכיר מקרוב ולשאוב מבארו הק' והזך, בזמנים בהם התאכסן בבית הורי מרן שליט"א, במסעותיו התדירות, כמעט מידי שנה, אל גלות אנגליה לטובת ישיבתו הק' והמעטירה שבברנוביץ בליטא. באשר ידע, כי בבית גדול זה יוכל לסמוך בלב רגוע על כשרות המאכלים ועל התנהלות הבית על פי התורה.
הוא דבר שיש בו ממש!
"משהגיע לאוזנינו השמועה על בואו של רבי אלחנן ללונדון" – מתאר לנו מרן הגר"מ שליט"א בשיחתו הנדירה והיחודית, "היה ביתנו לובש חג. אבא זצ"ל היה תולה מודעה על חנותו הצנועה, המבשרת על כך שבתקופה הקרובה החנות סגורה. חדרו הקבוע של הגה"ק רבי אלחנן בבית היה זוכה לניקוי מיטבי, וההתרגשות גאתה".
"זכורני היטב, כי במשך כל זמן שהותו של רבי אלחנן בלונדון, היה אאמו"ר זצ"ל מלווהו לכל מקום אשר פנה. האנגלית לא היתה מובנת ומודברת על שפתו הטהורה כלל, על כן נצרך היה ל'מתורגמן' ומלווה קבוע לכל פגישותיו עם נדיבי עם. אאמו"ר, זצ"ל מילא את התפקיד בשמחה ובהתרגשות לכבודו הרם של האי גאון וצדיק נשגב מענקי התורה שבדור".
הקשר של רבי אלחנן עם המשפחה – אנו שואלים את מרן שליט"א, התרופפה מעט אחר פטירת האב?
"ההיפך הוא הנכון!
"אמנם כן, לאחר פטירתו של אבי זצ"ל, לא חפץ יותר רבי אלחנן להטריח את אימי האלמנה ע"ה, ולכך התאכסן מיני אז באכסניה אחרת – בביתו של אחד ממקורביו בלונדון. אך את חסדה הראשון של משפחתינו, הוא מעולם לא שכח. "עם פטירת אבינו זצ"ל לעולמו, שלח רבי אלחנן מכתב תנחומין מלא רגש, בתוכה אף הזכיר בפרוטרוט את שמות כל בני המשפחה מתוך זכרונו.
"היה זה חוויה רוחנית מדהימה שנחקקה היטב בעצמותי עד עצם היום הזה ואינה סרה מאתי לנצח. בכל ביקור בלונדון, היתה משפחתינו זוכה לביקור מיוחד של רבי אלחנן. ועם פקדו את מעונינו, היה מנצל את ההזדמנות לקרב אותנו – היתומים הקטנים, ולחזק את לבם בטללי נוחם ואמונה.
כבנים אל אב
"הרגשנו כלפיו כבנים אל אב. ואכן, הרעיף עלינו גאון הדור מרן הגה"ק רבי אלחנן הי"ד אהבה ורחמנות – כרחם אב על בנים! באותם ימים נרקם קשר תורני מופלא בין מרן רבי אלחנן הי"ד לבין מרן הגר"מ שיבדלחט"א, שהיה מלווהו בכל יום לבית המדרש, ורבי אלחנן היה מטה את אוזנו לנער הצעיר שעדיו לגדולות, ומשוחח איתו בדברי תורה, ואף התבטא עליו פעם: "הוא דבר שיש בו ממש!".
מה תועלת יש בברכה?
אנקדוטה מעניינת מספר לנו מרן שליטא" בשיחתו היחודית והנדירה, על התוקף שראה הגה"ק רבי אלחנן זצוק"ל בדבריה של אמו האלמנה ע"ה:
"מנהג קבוע היה לו, שלא לברך בשום פנים להצלחה בתורה ובעבודת ה'. כשהיו מבקשים ומתחננים לברכתו, היה נוהג להשיב: "אם תעמול ותטרח בתפילה ובעבודה, ממילא תזכה לתורה ויראת שמים, ואם לאו, מה תועלת יש בברכה?".
דברים אלו היה אומר בשמו של רבו הגדול מרנא החפץ חיים זיע"א, שאף הוא היה נמנע מלברך על רוחניות, והיה נוהג לומר, שכאשר עושים כפי היכולת, אזי הקב"ה בעצמו מברך, וכשאין עובדים את ה' כראוי, אין הברכה מועלת כלום. אך מספר מרן שליט"א, שהוא ואחיו זכו להתברך באופן נדיר מפיו של רבי אלחנן, היתה זאת אמו שדרשה שיברך את בניה שיהיו בני תורה, ואת בנותיה שיגדלו כ'בנות תורה' – כלשונה. אך רבי אלחנן זצוק"ל הי"ד כהרגלו מיאן לברך, ואף הטעים להרגיע את רוחה, שלפעמים הברכה יכולה לגרוע, אם סומכים על הברכה וחושבים שבזה די לצמוח לאדם גדול, ולכן אין משקיעים כוחות לבד.
"אלא שהאלמנה סירבה לקבל את דבריו, והכריזה: "כיון שאלמנה אני, בכוחי 'לאלץ' את הרב לברך את בני ובנותי…". הגה"ק רבי אלחנן קיבל את דבריה, חרג ממנהגו הקבוע והאיתן והרעיף את ברכותיו על כל אחד ואחד מבני המשפה, בפרטות ובאריכות.
"בכלל", מוסיף לנו מרן הגר"מ שליט"א בנועם דברותיו הנעימים: "לא אחת ראיתי אצל רבי אלחנן הי"ד שכאשר נזדמן לו יתום או אלמנה, היה נזהר וחושש מאד שמא בדבריו יגרום להם צער לרגע ויעבור בזה ח"ו בלאו דאורייתא של "כל אלמנה ויתום לא תענון".
עד כמה חובת ההשתדלות לפרנסה
מרן הראב"ד שליט"א ממשיך לדלות מזכרונותיו על הנהגת בית המשפחה בידי רבי אלחנן, לאחר פטירת אביו רבי אשר זצ"ל:
"אוסיף ואספר לכם: למען חינוך בניה לתורה ויר"ש, היתה אמי האלמנה ע"ה מוסרת את נפשה בעבודות שונות, כדי להביא טרף לבית, ובכדי לשלם את שכר לימוד הילדים, שיוכלו לשקוד על תלמודם בהשקט ורוגע, עם מיטב המלמדים והמחנכים. "אך אמי ע"ה, בצדקותה הגדולה ובמידת בטחונה בקב"ה, היה לבה נוקפה תדיר שמא ואולי עוברת היא על חובת ההשתדלות הנצרכת. הרי פרנסה מן השמים – היתה חוזרת באוזנינו לא אחת, ומה מועיל להתאמץ יותר אם בראש השנה הוקצה פרנסה פחותה יותר.
"ואכן, באחד מביקוריו של רבי אלחנן בביתנו, פרשה אמי הצדקנית ע"ה את מועקתה ושאלתה בפני גדול הדור: האם מוטלת עליה חובה להתאמץ יותר ויותר למען רוחניות בנה, או שמא עדיף שתעצור ממלאכתה ותשליך יאבה על אבי היתומים במרומים שיעניק לה מידו המאה והפתוחה.
"רבי אלחנן זצוק"ל, התייחס לשאלה זו בכובד ראש רב, התעטף בשתיקה רגעים מספר והתעמק במחשבתו הטהורה, ולבסוף השיב לה בדברים יסודיים במהות מידת הביטחון ובמידת חובת ההשתדלות לפרנסה, וכך אמר:
"קשה מאוד להכליל ולקבוע מסמרים מה וכמה היא ההשתדלות הראויה והנדרשת, והיכן עובר הגבול הדק לכדי חסרון בביטחון ח"ו. אך זאת אוכל לומר לך, ששני סוגי השתדלות ישנם:
"אדם המשקיע כוחו ומרצו להשיג הנאות ומותרות, לא יוסיף לו עבודתו ולא כלום!. אולי יצמח לו הנאות קטנות לשעה קצרה, אבל ידע נאמנה, כי כמות ההנאות גם היא מוקצבת בכל שנה ושנה, על כן הנאה זו תבוא על חשבון הנאות אחרות. ובסוף ימצא את עצמו מתמודד וסובל ח"ו אם בגידול בניו, אם בענייני רפואה ה"י.
"אולם אדם המשתדל לפרנסו לשם שמים – המשיך הגר"א וסרמן בדברותיו לאמי ע"ה, אם כפי ההכרח לו לפרנסת אנשי ביתו, אם כדי לשכור מלמדים טובים לבניו, אין לו לחוש כלל לפגם במידת הביטחון. ואדרבה, 'לפום צערא אגרא' – כמה שיטרח יותר כך יגדל יותר שכרו משלם. וכך הכריע מרן ראש הישיבה דברנוביץ' לאלמנה מתלבטת בלונדון, שתישאר בעבודתה, ובירך אותה שתראה הצלחה וס"ד בכל אשר תפנה.
לפני שאני 'ראש ישיבה', אני 'עבד ה"
בחרדת כבוד שואלים אנו את פני הקודש, האם יוכל מרן שליט"א לתאר באוזנינו ולהכניסנו לאותה אטמוספירה עילאה של ימי ביקוריו של רבי אלחנן בעיר מגוריו – לונדון.
"אכן, היו אלה ימי הוד ויראת רוממות! – נענה מרן הראב"ד שליט"א לבקשתינו. "הקדוש רבי אלחנן הי"ד, בעצם אישיותו הדגולה והרוממה, ביראתו הגדולה ובעוצם גאונותו העצומה בתורה, הרים את העיר כולה לפסגות על – בלתי תתואר. "התפילות במחיצתו הרקיעו שחקים!. המחזה הנורא של הגה"ק בעל ה'קובץ שיעורים' עומד ומתחטא לפני קונו כבן אצל אביו וכעבד לפני המלך, אחזה רעד בכל סביבותיו.
"זכורני היטב איך שהוא האריך הרבה בתפילת שמונה עשרה – חוזר מרן הגר"מ שליט"א לאותם ימים נעלים ונפלאים. לעולם לא ימוש מזכרוני כל תפילת מנחה 'רגילה' בהיכלו הטהור. "דכירנא, כאשר זכיתי לראות את רבי אלחנן הי"ד, היינו מרגישים בחוש מהו יר"ש, שהוא עצמו היה תובע אישית מעצמו תמיד מה ה' דורש ממנו עתה, כך שהיראת ה' טהורה היה ניכר על פני קדשו תמיד".
"אין אחד אשר שהה בד' אמותיו, ולו לזמן קצר – מחדיר בנו מרן הראב"ד שליט"א מושגי הוד מגדולי דורות קדומים, שלא נכבש לבו מאישיותו ומדמותו הטהורה, ומטוב לבו ועיניו לכל סביבותיו.
על כבוד שמים
"אולם מאידך, במקום שראה צורך לעמוד מול פרצות מחומת היהדות, לא חס מרן הגר"א זצוק"ל על כבודו ועל טובתו, וניהל מלחמת שמים בחירוף נפש. "וכך לומדים אנו פרק במסירות נפשו של ראש גולת אריאל למען כבוד שמו ית':
"בלונדון של הימים ההם – במצוקות העיתים, היה ביהמ"ד מסוים של שלימים ותמימים, שדעות הציונות מצאו להם בה בקעה להתגדר. באחד משבתות שהותו במקום, הוזמן ע"י גבאי ביהמ"ד לעשות את תפילותיו ולשאת מאמרותיו ומתורתו. "רבי אלחנן הי"ד לא ידע על דעות מתפללי ביהמ"ד, והתוודע להם רק בדרך הילוכו לתפילה. תיכף ומיד הכריז שהדרשה שכיון לשאת בטלה ומבוטלת, והנושא שידובר יהא העמדת הדת על תילה.
ואכן, את דרשתו הנלהבת פתח בפסוק: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", כשהוא מבאר את הפסוק בביאור נפלא ואקטואלי; חילוק מהותי יש בין 'עם' לבין 'גוי' – הסביר, 'עם' – היינו אומה המתייחדת בעצם מנהגיהם ונימוסיהם. אך 'גוי' – הוא קבוצת אנשים שהתקבצו לאותו מקום, ומחמת ישובם במדינה אחת, הרי הם נעשים לגוי אחד.
"וכאן הרעים מרן הגר"א הי"ד את קולו: כלל ישראל, מתייחד בהיותו 'עם', אשר 'לבדד ישכון' – בלא מדינה או לאום המייחדת אותם, אלא הם מיוחדים בלימוד התורה ובקיום המצוות. 'ובגוים לא יתחשב' – אין אנו צריכים להתחשב כמו 'גוי', שמה שמאגדם הוא המדינה.
"לא אשכח את המהומה שפרצה אז בהיכל בית המדרש!. רובם של המתפללים קמו להם, ויצאו להמשיך את תפילתם בחוץ. אך הגה"ק רבי אלחנן לא התרגש מכך כלל, והמשיך בדבריו הנוקבים.
"כפי המובן – תרומות לישיבתו – 'אוהל תורה' בראנוביץ', לא הצליח רבי אלחנן להשיג מקהילה זו… אך בדברים שמסר לנו לאחר מכן, התבטא: "קודם היותי 'ראש ישיבה', הריני 'עבד ה", ויש לי לעמוד על כבוד השכינה".
עשה כל הדרך הארוכה רגלית מחשש שעטנז
על יראתו המופלגת של הגה"ק ר"א הי"ד מכל נדנוד וסרך עבירה, מסופר רבות. ביקשנו איפה לשמוע ממרן הראב"ד שליט"א מקצת אלומות אור מהשמור עמו בזכרונו, על יראתו שקדמה למעשיו כפי שחווה מקרוב במחיצת קדשו בילדותו ובבחרותו.
"אוי, מה אומר ומה אדבר" מתרגש רבינו מרן הראב"ד שליט"א בדברותיו שנבעו מעומק לבו הטהור, ומוסיף בדברותיו הכובשים כל לב: "על רבי אלחנן ראו בכל פסיעה וצעד, כי מפחד הוא מעבירה כאש ממש"!
"זכורני, שנלוויתי עמו פעם על אוטובוס, בנסיעה למגבית כספים לטובת הישיבה. בלונדון חל איסור חוקי על הנוסעים באוטובוס לעמוד בשעת הנסיעה. אך רבי אלחנן זצוק"ל, שחשש משעטנז הטמון בתוך ריפוד הכסאות, לא אבה בשום אופן להתיישב על הכסא. וכך עמד כמה דקות עד שנהג האוטובוס הבחין בו, והחל לגעור בו שיתיישב.
"משלא נענה, איים עליו שיוצרך להורידו מהאוטובוס. ללא אומר, פנה רבנו רבי אלחנן הי"ד לדלת האוטובוס, ירד ממנה ועשה את כל הדרך הארוכה רגלית.
המתין למעלה משעתיים לבקש מחילה
סיפור נוסף בפיו של מרן עמוד ההוראה שליט"א אודות יראתו הטהורה של הגה"ק רבי אלחנן הי"ד: "באחד מביקוריו בביתנו – ממשיך מרן הראב"ד שליט"א לספר על יראתו של רבי אלחנן, התעכב קמעה בהכנת כוס חמין, ולפתע נפלה הכוס ונשברה. "רבי אלחנן הזדעזע כולו מה'נזק', וכשעזב את הבית ביקש מאיתנו, שנבקש מחילה בשמו לאמי ע"ה שלא היתה בשעה זו בבית. אך לא עברו מספר דקות, ודמותו של רבי אלחנן עומדת בפתח.
"אי אפשר לסמוך על קטנים" – הוא הכריז. והתיישב להמתין למעלה משעתיים לשובה של אמי ע"ה, כדי להתנצל ולבקש מחילה בפניה על הנזק.
פרץ בבכי בלתי נשלט
עוד עובדה נפלאה המלמדת מחד על גודל יראתו של רבי אלחנן הי"ד, ובד בבד גם על עוצם שליטתו השלימה ברגשות לבו, מספר מרן עמוד ההוראה שליט"א: "רבו הגדול של רבי אלחנן הי"ד – הס"ק רשכבה"ג מרן החפץ חיים זיע"א, התבקש לישיבה של מעלה בערש"ק כ"ד באלול תרצ"ג. "רבי אלחנן שהה בימים אלו בלונדון, והבשורה המרה הגיעה לאוזניו רק עם כניסת השבת.
"במשך השבת כולה לא נראתה על פניו הק' שום נימת צער כל שהיא!, אך מיד עם צאת השבת, לאחר שהבדיל על הכוס, פרץ רבנו זי"ע בבכי בלתי נשלט ובכה מאין הפוגות על האבידה הגדולה.
"אני לא הייתי מסוגל לגור במקום זה!
"סיפר לי כ"ק מרן אדמו"ר ה'אביר יעקב' מסאדיגורה זצוק"ל – שח לנו מרן הגר"מ שליט"א, שפגש את רבי אלחנן הי"ד בכנסיה הגדולה במרינבד, וגילה בפניו את דעתו לנסוע להשתקע בארץ הקודש, ולקבוע את מושבו בעיר תל אביב.
"רבי אלחנן נענה לו ואמר: "אני לא הייתי מסוגל לגור במקום זה!. האיך אוכל לראות כבלע את הקודש, כשמחללים את השבת מידי שבת בשבתו בארץ הקודש – פלטרין של מלך?!" "והשיבו מרן הרבי זצוק"ל: "אדרבה, אם אגור בת"א, הרי אוסיף לא מעט שומרי שבת ויהדות אף במקום כזה, ועוד יהיו בזכות זה הרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות בעיר…".
הריקוד הנלהב שהתפרץ מנהמת לבו הטהור של רבי אלחנן
וכגודל יראתו את הקב"ה, כך גדלה אהבתו אליו ית'!.
"זכיתי – פותח לנו מרן שליט"א צוהר להיכלו הטהור, ושהיתי עמו – במחיצתו בחג השבועות קודם המלחמה. "את שמחתו הגדולה ביום הגדול עליו אמרו "אי לאו האי יומא" וכו', אין ביכולת לתאר כלל וכלל. זכורני היטב כי במוצאי יו"ט הראשון, עם התקדש ליל יו"ט שני של גלויות, יצא עם הקהל בריקוד נלהב שהתפרץ מנהמת לבו הטהור, בעוצם אהבת התורה והבורא, עד ש'פקע איגרא'.
"אין ביכולתי לשכוח את רבי אלחנן מתרפק בכיסופים על הניגון הידוע: "זאל שוין זיין די גאולה…". שהושר חזור ושוב בקולות וברקים מחדרי נשמתו, בדביקות מופלאה שהרימה את הציבור כולו טפחיים מעל הקרקע.
"בראשית שנות הזעם האיומות – ממשיך מרן שליט"א על אהבתו של רבי אלחנן לבוראו, "נקלע יהודי פשוט לידיו המגועלות בדם של איש 'אס-אס' ארור, והלה – ימ"ש, כיוון את אקדחו לרקתו של היהודי, ותחת איומי מוות דרש ממנו לגדף ולחרף את הדת היהודית ואת נותן התורה רח"ל.
"היהודי 'הפשוט' לכאורה, עמד בנסיונו בגבורה, ופשט את צווארו לשחיטה על דבר כבוד שמו. אך בנס לא מובן, 'הסתפק' הצורר צמא הדם ביריקות, חרפות ומכות נמרצות, והשאיר בידי היהודי את רוחו לשלל.
"כעבור תקופה, עלה בידו של אותו מוסר נפש לעזוב את גיא ההריגה המדממת, והצליח להגיע ללונדון.
"אשריך שזכית לקיים מצוות קידוש ה'!"
"בהזדמנות מסויימת, תחת אחד השיחים, שחו מקורביו להגה"ק רבי אלחנן הי"ד את פרטי הסיפור, ואף גילו את אוזניו, שהיהודי הלז יושב כאן – באנגליה.
"רבי אלחנן ביקש לראותו, וכשבא אצלו לא היה יכול להתאפק ולעצור בעדו. בהתרגשות ובדמעות הוא רץ לקראתו, חבקו ונשקו ארוכות והכריז: "אשריך שזכית לקיים מצוות קידוש ה' בשלימות!".
"כך גם לצד גאונותו וקדושתו הנוראה, היה רבי אלחנן הי"ד אלוף הענווה ממש, עובדה הווה כאשר ביקר פעם רבי אלחנן בברלין ובירכו עליו ברכת "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו" בשם ומלכות, התעלף כפשוטו מרוב צער…!
עובדה נוספת אודות ענוותנותו הנוראה סיפר מרן הגר"מ שליט"א: "בכנסיה הגדולה הכריזו שכל מי שאינו רב בישראל שייצא, ור' אלחנן קם ויצא כי אין לו היתר הוראה, אולם רבו מרנא החפץ חיים הוא אשר ביקש להחזירו.
"כך גם לרוב ענוותנותו היה לו ביטול עצום לגדולי הדור. בזכרוני משנות ילדותי בעת סיום הש"ס העולמי של הדף היומי, שהתקיים אצלינו בלונדון בהשתתפות מרן הגר"א ווסרמן זצ"ל, ושמעתי אז שרבי אלחנן סבור שראוי יותר היה לתקן "עמוד היומי" ולא דף היומי, אך מאחר ששמע דעת רבו הקדוש החפץ חיים זי"ע שהסכים ידו על תקנת ה"דף היומי", ביטל דעתו לגמרי ללא עוררין כלל.
כמובן, שניתן להאריך רבות בעובדות רבות ונוספות אודות ענוותנותו הנוראה לצד מידת חסידותו ותוקף פרישותו, אך הזמן קצר, כאשר הציבור כאן מחכה, לצד השיעורים והתשובות הרבות שעלינו להמשיך בזה לטובת עם ה', מסיים מרן הגר"מ שליט"א את דברותיו הנעימים.
מנחיל התורה
את דבריו חתם מרן עמוד ההוראה הגר"מ שליט"א, בהדרכה לבני הישיבות הק':
"שני ענקים היו בגדולי ישראל; מרנן הגר"ח הלוי מבריסק והחפץ חיים זצוק"ל. שניהם האירו את העולם הן באור תורתם הגדולה, והן בהעמדת ההשקפה הברורה והזכה, הבהירה כספירים, על כל צעד ומהלך מענייני השעה.
"מרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל, קיבל וינק משניהם מלא חופניו, ואף זכה ליצוק מים על ידי שניהם.
"ע"כ, אם ברצוננו להבין דבר הלכה או סוגיה מסויימת לעומקה ולאמיתתה, יש לנו לעיין היטב וללמוד את דבריו של רבי אלחנן בעניין.
"וכן בענייני השקפה וחובות השעה, ובכל נושא המגיע לפתחינו, יש לנו לתור ולחפש: "מהי דעת רבי אלחנן בזה העניין?, מה היה הוא מורה בדבר זה?". כי הלא דבריו מיוסדים המה על שני הענקים האלו יחדיו.
יצאנו ממעונו של עמוד ההוראה מרן שליט"א בהתרגשות גאה בלתי נתפסת! ומתוך יראת הכבוד שאין למעלה הימנה, הרגשתינו כי זכינו לשהות בחדרו של אחד המיוחדים מזקני מנחילי התורה בטהרתה המגשר אותנו לדור המופלא והמיוחד של לפני החורבן – ומעתיק את השמועה לבני הדור כולם לאותו דור מופלא שהיה מלא בדעה ובינה.
תפלותינו מעומקא דליבא; 'ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דוד ודור', ויהי רצון שנזכה עוד רבות בשנים ליהנות מאור תורתו הבהירה והמאירה של עמוד ההוראה מרן הגר"מ שליט"א הזוכה עד עצם היום הזה בסייעתא דשמיא להנחיל תורה ויראה לבני הדור כולו וביחוד לצעירי הצאן בישיבה הגבוהה והרמה אותו יסד בעיה"ת בית שמש יצ"ו, מתוך בריאות גופא ונהורא מעלייא, אכי"ר.
ברכת ייש"כ מקרב לב נתונה בזה לידידי האברך המוכשר בעל עט סופר מהיר, הרב יוסף פריינד שליט"א על עזרתו הרבה בכל מהלך הכנת ועריכת המאמר. תשו"ח.
(מתוך ה'מבשר תורני' תמוז תשפ"א – הרב יעקב הייזלר)