בהלכות הנלמדות היום ב'חפץ חיים' (כלל ג' מהלכות לשון הרע סעיפים ג-ד) מעורר רבנו על חובת הזהירות בכל דיבור ודיבור היוצא מהפה, כי אפילו אדם שלא התכוון לגנות את רעהו בדבריו, ולא אמר זאת מתוך שנאה וכו' אלא מתוך שחוק וקלות ראש, עובר על איסור לשון הרע. עוד כתב בהגהות באר מים חיים בשם רבנו יונה, שנענשים על הפשיעה בלשון הרע אף שלא התכוין לבזות את השני, ולכן כל דיבור שיצא ממנו בסופו גנאי לשני, הרי הוא חייב אף אם לא התכוין לכך [אכן, אם לא היתה סיבה לחשוש שיצא גנות ובזיון, אין כאן תורת לשון הרע, ראה ביאורים ומוספים הערה 7].
ובביאורים ומוספים מציינים, כי מטעם זה, המספר לשון הרע לתועלת [שמותר הדבר] צריך להקפיד שלא יהיו נוכחים בשעת הסיפור רק אלו שהדבר נוגע אליהם, ואם לא נזהר בכך עבר על איסור לשון הרע, כי בפשיעתו נגרם גנות לשני. וכן אם כוונתו היתה לתועלת, ולא התבונן האם אכן הדברים הם באמת לתועלת כמבואר לקמן (לשון הרע כלל י סע' א, ורכילות כלל ט סע' א), עבר איסור לשון הרע אף שלא התכוין לגנות, וזאת מצד פשיעתו שלא חקר והתבונן היטב.
וכן מי שכותב לעצמו יומן אישי ובו חוות דעת על תלמידיו או על עובדיו, והשאירו פתוח על השלחן וראה זאת אדם אחר, אף שלא התכוין בכתיבת הדברים שיראו אחרים, אבל בכך שפשע ובגרמתו הגיע גנות לשני, עבר על איסור לשון הרע. וכן אם לא סיפר לשון הרע לאחר, אלא שהרהר הדברים לעצמו בקול ולא התכוין שישמעו דבריו, ושמע פלוני הדברים, כתב בשו"ת אז נדברו (חי"ד סימן סו אות ט) שגם זה בכלל פשיעה.
עוד מביאים בענין זה בביאורים ומוספים את המעשה עם הח"ח (שאל אביך ויגדך ח"ב עמ' לט – הגרמ"א שטרן בשם הגר"י קמינצקי) שהלך עם רב חשוב בשליחות לשם דבר מצוה, והתאכסנו בדרך באכסניה, ולאחר שהוגש להם האוכל, שאלה אותם בעלת הבית האם האוכל היה טוב, והח"ח ענה שהיה טוב מאד, והרב שהתלוה אליו אמר שהיה טוב מאד רק היה חסר קצת מלח במרק, וכשמוע הח"ח דבריו אלו ספק ידיו בראשו ואמר: "כל ימי נזהרתי מלדבר ולשמוע לשון הרע, ועתה נאמר בפני לשון הרע על המבשלת, לא היתה כדאית כל נסיעה זו", והסביר לו הח"ח, שהרי עכשיו תלך בעלת הבית למבשלת ותגער בה על כך שלא שמה מספיק מלח במרק ותצער אותה ואף תפטר אותה, וזה ממש לשון הרע כי נגרם בדברים אלו נזק וצער למבשלת. ולפליאתו של אותו רב על כך שהח"ח לכאורה מגזים בדבריו, אמר לו הח"ח – בוא ונראה מה קורה במטבח. הלכו וראו כיצד בעלת הבית כועסת על המבשלת ומודיעה לה שהיא מפוטרת, והיא עומדת מבויישת ודמעותיה בעיניה [והרב ההוא בראותו כמה צדקו דברי הח"ח, השקיע מאמצים וממון כדי להחזיר את המבשלת לעבודה].