לפני כמה שנים סיפר הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט את הסיפור המפעים הבא: "היה זה בשבוע שעבר, בשעה בה מורי ורבי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א יושב ועונה על עשרות המכתבים שמגיעים אליו מידי יום מכל קצוות תבל. כידוע, רבי חיים קורא את השאלות ומשיב עליהם מיד, ללא היסוס, מתוככי המטען התורתי הענק שנמצא במוחו ובלבבו, אך הנה בנו, הגראי"ש קנייבסקי, רואה שאביו מרן שליט"א יושב ודן לעצמו, משרבט על הנייר ומנסה להתנסח שוב ושוב.
"על מה אבא כל כך מתלבט וחושב?", תהה בנו של הגר"ח, ור' חיים הציג בפניו את המכתב שעסק בו. השולח היה ילד בן 6 מת"ת בבני ברק, שחתם את שמו וציין שהוא לומד בכתה ב'. הוא שאל על הפסוק " שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן", מדוע נכתב 'אחריהן' באות ן' ולא 'אחריהם', באות ם'.
"יש לי הסבר לכך על פי הדקדוק"- הסביר הגר"ח קניבסקי- "אך אינני מצליח להסביר זאת לילד בן שש, ולכן אני מנסה להבהיר לו את התשובה".
"ומדוע זה כה חשוב?", שאל הגראי"ש קנייבסקי, ואביו הגדול הסביר בפשטות: "אני טורח מאד להשיב לכל השואלים שאלות בלימוד, מפני שאני חושב שחלקם יתחזקו ויתעודדו מהתשובות והדבר יתן להם חשק לעלות בתורה. אינני יודע האם כל השואלים יתחזקו מהתשובות, אך ברור שילד בן שש יוכל להתחזק מכך, ולכן אני מתאמץ"…