פסחים נא
'וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית' – מה יקרה למי שלא יאמר?
הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו
הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ראש ישיבת תורה אור, באמצע הבניה לישיבה, נוצר מצב שההוצאות היו רבות, והיה צורך לשלם לספקים ולקבלן וכסף אין. כשהתקרב היום – היו המקורבים והעובדים במתח, ושאלוהו שוב ושוב מה יהיה, אך הוא היה סמוך ובטוח שכשתגיע השעה – הכסף יגיע, ולא ניכר עליו שום לחץ…
יום קודם לכן נכנס למשרד הישיבה רבי אליעזר שוורץ, והביא איתו מעטפת כסף, ובה סכום כפול ממה שנדרש. עובדי המשרד, שנכנסו לרבינו בשמחה לבשר לו על הדבר, סיפרו שהוא ציטט אז את דברי הספורנו על הפסוק (ויקרא כה יט) 'וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו, וצוויתי את ברכתי לכם השנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים'. ומקשה, וכי רק משום שיאמרו מה נאכל יצווה השי"ת את ברכתו? הלא אדרבה אם לא ישאלו, הינם יותר מאמינים?
מבאר הספורנו, שהמדובר הוא במי שדואג בשנה השישית כיצד יתפרנס, ואכן אילו לא היה דואג – היה מתפרנס בשביעית בדרך קלה יותר, לא על ידי ריבוי היבול בשנה השישית, אלא בדרך של 'ואכלתם לחמכם לשובע' (ויקרא כו ה), וכדברי רש"י שם 'אוכל קמעא ומתברך במעיו', ואז אין לו צורך בריבוי התבואה בשישית, ורק מי שבמדרגה פחותה יותר והוא שואל, הוא יקבל אמנם את ריבוי התבואה, אולם יצטרך לעמול בטיפול בו, ולשמור עליו שלא יתקלקל ולא ייגנב וכד', והוא עמל ויגע לחינם. סיים הגרח"פ: "עלינו להרגיל עצמנו לחיות באמונה פשוטה, בלי קושיות ושאלות, ואז נזכה להנהגה ניסית להתנהל בלי שום קושי".
(מגדלתו ומרוממתו)