דווקא בגלל היותו יושב במשך שנים רבות בראש ההרכבים של בית הדין, נחשף מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל לתופעות לא-רצויות הנראות לפעמים בבתי ישראל, ותבע מהציבור לשנות את גישתו.
זה קורה למשל, אמר הגר"נ, כאשר עקרת הבית עבדה קשה מאוד לקראת פסח, ניקתה וקרצפה כל פינה, וסידרה את כל הבית דבר דבור על אופנו, והנה בליל בדיקת חמץ מגיע בעלה הביתה, ומפני חומרות כאלו ואחרות הוא מבקש מאשתו שתוציא שוב את הכלים והבגדים מהארונות, ותנקה הכל מחדש.
הגר׳׳נ מחה בתוקף על הנהגה זו, והביע דעתו שאסור לתלמידי חכמים להתנהג כך. "וכי בשביל שיש לך חומרה כלשהי, תבוא ותכביד על רעייתך שהתאמצה כל כך לנקות את הבית? וכי אינך חושש שאשתך יכולה להתעלף למשמע הבקשה הזו?!" – זעק.
הגר׳׳נ הסביר שדבר זה כרוך גם באיסור של 'לא תרדה בו בפרך'. ובכלל, הטעים הגאב"ד, דרכם של תלמידי חכמים היא להתנהג בעדינות וברוך עם כל מי שבא איתם במגע, על אחת כמה וכמה שיש להם להיות מנומסים ואדיבים כלפי נשותיהם, ולא להכביד עליהם בדרישות-שווא!
הלא כך מסבירים – הטעים – את עובדת היותו של הארון מצופה מבפנים ומבחוץ בזהב, ובתוכו היה עשוי מעץ. הארון מסמל כידוע את התורה ואת חכמיה, ולכן חלקי הפנים והחוץ שלו צריכים להיות מצופים בזהב. אבל, בתוכו היה הארון עשוי מעץ – כדי לא להכביד על נושאיו. אם גם תוכו של הארון היה עשוי מזהב, היה משקלו כבד מאוד, ולא נאה ולא יאה הוא הדבר שהתורה תכביד על נושאיה.
ומכאן נלמד גם אנחנו, אמר הגר"נ קרליץ, שדרכם של ת"ח היא לנהוג בנעימות ולא להיות לטורח על אף אדם באשר הוא.
(נשיח בחוקיך)