נעים זמירות ישראל אומר (תהלים ל"ד, י"ב): לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם. ולכאורה יש להבין, אם רוצים לומר דבר טוב למישהו, לחזקו ולעודדו, האם נכון הוא שיאמר לו "בני – לך מכאן"?? שהלא כך נאמר כאן – "לכו בנים" – תלכו מכאן, והלא נכון היה יותר אם היה כתוב "בואו בנים" – בואו לכאן – תתקרבו אלי, אני רוצה לומר לכם משהו טוב – "יראת ה' אלמדכם".
אלא נראה לומר, דהנה כשיושבים בבית המדרש – בד' אמות של הלכה – האם זו "חכמה" להיות "ירא שמים"? הרי הוא יושב באווירא שכולו תורה, הוא לומד בישיבה ומתייגע בתורה הקדושה, מתפלל בחמימות ובהתלהבות, הוא מוקף במגידי שיעור מובחרים ביותר, כל אחד בשמו הטוב יבורך, ובהנהלה טובה ומסורה ביותר – א"כ לא שייך להיות במצב אחר, לא שייך "שלא" להיות ירא שמים, הלא הוא חי באוירא דקדושה עשרים וארבעה שעות ביממה, וא"כ חייבים להיות ירא שמים, כי אין מי שיפריע לו!
ברם, מתי מתחיל ה"נסיון" להבחור ה"בן תורה"? – כשהוא "יוצא" מהישיבה, כשבאים ימי "בין הזמנים" ויוצאים למרחקים, נמצאים בקאנטרי או מקום אחר, לא נמצאים באווירת הישיבה, לא נמצאים בד' אמות של הלכה, ולא "מוגנים ושמורים" באווירת הישיבה, אז מתחילים הנסיונות, ואז הוא שעת המבחן האמיתי להבחור מהי מידת היראת שמים שלו! ואם הבחור הוא "אַן אמת'ער חסידיש'ער בחור".
כשמגיע בין הזמנים או בין הסדרים, וצריכים לצאת מן הישיבה, אז הוא שעת המבחן – איך הוא הולך ברחוב? האם הוא הולך כמו "חסידיש'ער בחור? איך הוא מתנהג בבית? האם הוא מכבד את אביו ואת אמו? האם הוא מסתדר עם אחיו ואחיותיו? האם הוא עוזר בבית? איך הוא מתפלל ומתי הוא מתפלל?…
וזהו שאמר דוד המלך: "לכו בנים" – כשיוצאים מן הביהמ"ד או הישיבה, אָז "שמעו לי" – "יראת ה' אלמדכם" – בזמן הזה נמדד מידת היראת שמים האמיתית שלו…
אני רוצה לגלות לכם עוד דבר, אתם עשירים גדולים! כן! כולכם בלי יוצא מן הכלל הינכם עשירים גדולים!
אני רוצה לספר לכם סיפור נפלא שסיפר חסיד סאטמאר אחד מוויליאמסבורג, שאחד מבניו נעשה "בר מצוה", ולכבוד הבר מצוה נסע עם בנו ה"בר מצוה בחור" למאנסי למעון קדשו של זקן האדמורי"ם – הגה"ק בעל "תורת מרדכי" מוויזשניץ-מאנסי זי"ע – כדי לקבל את ברכתו. לאיש הזה, לא הייתה שום שייכות לחסידות וויזשניץ, והוא לא ראה את הרבי מעולם.
והנה, כל חסיד סאטמאר יודע, שכשנכנסים אצל רבי לא באים בידים ריקות, ועל כן בטרם נכנס אצל הרבי, כתב הנגיד טשעק מכובד על סך ח"י אלפים דולר! הוא נכנס אצל הרבי עם בנו הבחור חתן ה"בר המצוה", הוא מוסר להרבי קוויטל עם הטשעק, והיות והרבי לא ראה טוב בעיניו באותה תקופה, אז הנגיד אמר להרבי, שהניח על שולחנו טשעק על סך ח"י אלפים דולר! הרבי האזין לדבריו, ונענע בראשו ואמר לו "יישר כח", ותו לא מידי…
האיש הזה עמד משתומם, כי היה בטוח, שלאחר שיתן כזה סכום גדול, אזי יקבל כבוד מלכים מהרבי, ויתנו לו איזו מתנה ויביאו "לחיים" להשולחן, ולא יפסיק הרבי להודות לו – להללו ולשבחו – על הנדבה הנכבדה, ועכשיו הוא רואה שהרבי מגיב רק ב"יישר כח" ותו לא, ולכן חשב הלה שכנראה מחמת חולשותו של הרבי (ואכן כיומיים אחרי זה אושפז באמת הרבי בבית החולים) לא תפס שמדובר בסכום כה גדול, ולכן אמר שוב להרבי שהוא הניח לפניו טשעק על סך ח"י אלפים דולר, והרבי שומע ואומר לו שוב "יישר כח", ולא הוסיף לומר לו שום דבר.
כשראה הנגיד שהרבי לא מתייחס לדבריו, השלים בלית ברירה עם המצב, והחל להציג את בנו בפני הרבי, ואמר להרבי שבנו נכנס השבוע לעול התורה והמצוות, ובדרך אגב סיפר להרבי, שבנו לומד בחבורת בחורים מיוחדים מתמידים, וזכה לכבוד הבר מצוה לעשות סיום משניות. מיד כששמע הרבי את דבריו, אורו עיניו ושאל אותו "איזה מסכתא?", והשיב חתן הבר מצוה שהוא עשה סיום על כל ששה סדרי משנה!
כששמע הרבי את דבריו, נתרגש עד למאוד, ופניו קרנו מאושר, ותפס את הבחור בשתי ידיו ואמר לו ברוב חביבות "אזוי?? – אה!!" והרבי לקח את ידי הבחור, ונשק לו את ידו, ואמר לו "דו ווייסט נישט וויפיל דו האסט מיך מחי' געווען"…
הנגיד יוצא מחדר הרבי, ועמד רגעים אחדים כשהוא אחוז התרגשות והתפעמות, ומרוב השתוממות אמר להאנשים שעמדו שם, שהוא אינו יכול להאמין מה שראו עיניו ולא זר בחדר הרבי: כשנתתי להרבי טשעק עם סכום עצום של ח"י אלפים דולר – והרי זה לא כסף קטן, והרבה צריך האדם לעמול עד שמרוויח סכום כסף כזה – לא ראו על הרבי שום התרגשות יתירה, הוא הסתפק באמירת "יישר כח" ותו לא, וכן כשאמרתי לו שוב את הסכום הגדול שנתתי לו, הוא רק חזר ואמר "יישר כח", ואילו כשאמרתי לו שבני סיים את כל ששה סדרי משנה לכבוד הבר מצוה, ומדובר בילד שאינו לומד בחיידר שלו, והוא כלל לא מחסידי וויזשניץ, אז הרבי כל כך התרגש, והוא שמח עד למאד, ועל זה אמר "דו ווייסט נישט וויפיל דו האסט מיך מחי' געווען"…
בחורים יקרים! אתם עשירים גדולים! – לא רק תלמידי חכמים – ה"זמן" הזה שעברתם אותו ביגיעה עצומה, ועשיתם כעת סיום על פרק "האיש מקדש" – זה שווה מליונים! אפשר להקים בזה את "בית וויז'ניץ"…
הנה ימי "בין הזמנים" ממשמשים ובאים, ונשאלת השאלה, מה צריכים לעשות בימי "בין הזמנים"?
מסופר שבחור אחד נכנס אצל הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע וביקש את ברכתו לקראת ימי "בין הזמנים". אמר לו הרבי: במשך ה'זמן' לומדים תורה "מיט אַ שיעור" (ביחד עם שיעור של המגיד שיעור), אבל ב"בין הזמנים" צריכים ללמוד "אָן אַ שיעור", דהיינו, ללא גבול ומידה…
יעזור השי"ת, שתקחו עמכם – בחורים יקרים – את "הזמן" הנפלא הזה בכל מקום שתלכו, ויהיה הזמן הזה קאנזעוויר"ט אצלכם – בבחינת "ותרי"ג מצוות שמרתי", ותמשיכו לעלות מעלה מעלה, להיות "עשירים" עוד יותר גדולים…
וברכה מיוחדת להנהלת הישיבה, למנהלים הדגולים, ולמלמדים החשובים מוויליאמסבורג ומבארא פארק, שירוו ממכם רוב תענוג ונחת דקדושה, ויצליחו בסייעתא דשמיא בכל הכוחות הגדולים אשר הם משקיעים בכם – מלבד השקעתם המרובה בכתות הקטנות, שזה ראיתי בעיני, כי אחד מנכדיי ני"ו לומד ב"תלמוד תורה" שלכם בוויליאמסבורג, ולאחרונה זכיתי להשתתף במעמד ה"חומש סעודה" שנערך ברוב פאר והדר באווירא מיוחדת ומכבדת, וראיתי את ההשקעה המרובה והכוחות הגדולים שמכניסים בכל דבר להצלחת התלמידים.
ויעזור השי"ת שיהיה להם כח להמשיך בעבודת הקודש מתוך בריאות איתנה, ויה"ר שכולנו ביחד נזכה לרקוד מתוך רוב שמחה לקבל את מלך המשיח במהרה בימינו אמן.