הגאון רבי מרדכי שלמה ברמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', לן בבחרותו תקופה מסוימת בביתו של החזון איש. החזו"א נהג להשכים לוותיקין, ואילו הגר"ש היה מתפלל מאוחר יותר, בישיבה, אבל תמיד כשחזר החזו"א מהתפילה כבר היה מוצא את הגר"ש מוכן ליציאה.
והנה פעם אחת חזר החזו"א מהתפילה ומצא אותו שוכב עדיין במיטתו. התפלא החזו"א על כך, וקרא לו בשמו, אולם רבי מרדכי שלמה לא ענהו. שוב קרא לו, ולא ענה מאומה.
מיד הבין החזו"א בחכמתו את סיבת הדבר, שבאותו לילה לקח מישהו בטעות את מי הנטילה שהכין לעצמו ליד מיטתו, ולכן עכשיו לא יכול היה לקום, מפני שנהג שלא לקום מהמיטה בלא נטילה; ואילו לענות לחזו"א ולהסביר לו מדוע אינו קם – גם כן לא רצה, כי יהיה בכך רמז שהוא מבקש חלילה מהחזו"א שיביא לו מים לנטילה…
כיון שכך, מיד הביא לו החזו"א מים ליטול את ידיו. לאחר מכן הביע החזו"א את התפעלותו מה'דעת תורה' של הגר"ש, וכיצד הכריע בעצמו שההנהגה הנכונה במקרה זה היא לא לצאת מהמיטה וגם לא לענות כלום.
מעשה זה סיפר חתנו של הגר"ש זצ"ל, יבדל"ח הגר"ק אדלר שליט"א, שכך שמע מדודו מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
(הרב יעקב הייזלר שליט"א, המבשר תורני ויגש תשע"ה)