הרב מרדכי שטוב
והנשאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן (ל"ה, כ"ז)
מעשה בתלמיד חכם אחד שהיה עסוק בתורה ביגיעה עד חצות הלילה, ובחצות עלה על יצועו לישון מעט ולקבל כוחות חדשים לקראת יום לימודיו הבא. לפני לכתו לישון לא כיבה את הנר הדולק על השולחן. שכנו, שעסק בחייטות, עסק באותה שעה במלאכתו והנה כבה נרו. הבחין החייט שאצל שכנו התלמיד חכם דולק הנר ודפק על חלונו "הושט לי את הנר דרך החלון ואדליק את נרי".
התלמיד חכם שהיה עייף מאוד ממאמץ הלימוד, וכבר עלה על מיטתו, ענה בתשישות: "לך תמצא שכן אחר להדליק אצלו את הנר". הלך החייט ולא מצא. חזר לתלמיד חכם ושוב דפק על חלונו: "לא מצאתי אור בשום מקום, אנא ממך הדלק לי מנרך את נרי. זה נהנה וזה אינו חסר". אך התלמיד חכם בשלו: "אף על פי כן, אל תטריח אותי לקום מאחר שעייפותי גדולה".
לא חלפו ימים מועטים, מביא הספר 'מעשה צדיקים', ותלמיד חכם זה חלה בעיניו, והיה חולה בחולי העיניים יותר משנתיים ימים, לא ראה מאורות לא ביום ולא בלילה. משום שלא רצה לעשות גמילות חסדים, גמלו לו מידה כנגד מידה וכבה מאור עיניו.
לרש"י היה קשה בפרשתנו, מפני מה נחסרה האות יו"ד משמם של הנשיאים? ומסביר: "לפי שנתעצלו מתחילה, נחסרה אות משמם". שואל בעל ה"חידושי הרי"ם": מה מרמזת השמטת האות יו"ד משמם, על המעשה שעשו? איזה עונש יש כאן ומה באה התורה ללמדנו?
ומסביר, שעיקר עבודת היהודי היא הזריזות. זריזות לדבר מצווה מביאה לידי שאר המעלות המנויות במסכת אבות. הנשיאים שפגמו במידת הזריזות, נחסרה האות יו"ד משמם, שהאות יו"ד מרמזת על "יהודי", להודיע שנחסר ממידת היהודי שבהם, מידת הזריזות לדבר מצווה.