מעשה נפלא שהיה בביתנו, שמגלה לנו קצת על הכוח הסגולי המיוחד והחזק שיש בלילה הגדול ליל הסדר. כוח האמונה שמושרש ב'והגדת לבנך'.
בירושלים, לא רחוק מביתנו, לפני כעשרים שנה הייתה ישיבת 'שבי גולה', ישיבה לבעלי תשובה עולים מרוסיה, ומדי שבת היו מגיעים בחורים לאכול אצלנו בסעודות השבת. היה שם בחור יקר, שהיום הוא אברך בן עליה, שביקש להזמין אלינו הביתה את משפחתו, שהתגוררה בחיפה.
היה זה במוצאי שבת, הם הגיעו אלינו למלווה מלכה. ההורים שלו, יחד עם סבא שלו, יהודי מבוגר בן שמונים וחמש, שעלה מרוסיה. הסבא לא ידע דבר וחצי דבר מיידישקייט. אבל ראו על הפנים שלו שיש לו נשמה יהודית, וגם השפה שלו הייתה אידישע לשון. הוא היה ילד קטן ברוסיה, בתקופה שהתחיל הקומוניזם.
התחלתי לדבר איתו קצת על אידישקייט, לראות אם הוא זוכר משהו. שאלתי אותו על אברהם יצחק יעקב, על משה רבינו, על דוד המלך, בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים, תורה, נביאים, כתובים – שום דבר הוא לא זכר.
עברתי אתו על המועדים. שאלתי אותו אם הוא יודע מה זה מתן תורה, בית המקדש, יציאת מצרים, שבת, ראש השנה, שופר, יום כיפור, סוכות, כפרות, נעילה, ארבעה מינים, נרות חנוכה? – שום דבר הוא לא ידע ולא זכר, כלום, כלום, כלום.
הגענו לפסח, והתחלתי לעבור לפניו על דיני ליל הסדר: מצה, מרור, חרוסת, כרפס, התחלתי לקרוא קטעים מההגדה: הא לחמא עניא, מה נשתנה, עבדים היינו, עד סוף ההגדה! יהודי בן שמונים וחמש, לא יודע ולא זוכר שום דבר!!!
עד שהגענו לסוף ההגדה, לפיוט הידוע 'חד גדיא'. ופתאום, הוא פרץ בבכי כמו תינוק, והתחיל לנגן באידיש: "איין ציגלע, איין ציגלע…" זה מה שהוא זכר. ותוך כדי שאנחנו מדברים, לפתע ממש פלא: הוא התחיל לחזור חזרה על סדר ההגדה, ושר בשפה ליטאית: כי לו נאה כי לו יאה, עבדים היינו, הא לחמא עניא.
הוא יצא מהמעמד הזה בהתרגשות נוראה, וחזר בתשובה. הוא התחיל להניח תפילין, ולשמור שבת, ואחרי תקופה הוא נפטר מן העולם בשם טוב, כשומר תורה ומצוות.
באותו מעמד אמרתי: ריבונו של עולם, בא וראה מה גדול כוחו של הלילה הגדול הזה, לילה של אמונה. את הכל הצליחו לעקור ממנו! והחוט האחרון שנשאר לו באידישקייט, היה אותו פיוט שבסוף ההגדה, ודוקא מליל הסדר. זה מה שהחזיר אותו בתשובה בסוף ימיו, לחיות כשומר תורה ומצוות.
(הרב אליהו דיסקין שליט"א, 'נחל אליהו')