"אבל הדיבור והשינה, הקיצור בהם משובח" (שער עבודת האלקים פ"ד)
מספר ומעיד הרב י' ל' אשר לן בביתו של הגה"צ המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל בתקופה בה היתה הרבנית ע"ה מאושפזת בבית חולים: "חודש ימים ברציפות ישנתי בבית הרב, ולילה אחר לילה הייתי עד ראיה לצורת השינה של הצדיק. השעה היתה 10:00 בלילה והרב עלה לשכב במטתו כשהוא עייף ויגע מעמל היום, באומרו לי: 'אנחנו ישנים קצת וקמים'. סגר עיניו, דומיה השתררה בחדר. עצרתי את נשימתי כדי לא להפריע לצדיק במנוחתו.
לפתע שמעתי את קולו הקורא אלי: 'מה השעה?' הבטתי בשעון. חמשה רגעים חלפו בלבד. עשר וחמש דקות, עניתי. הרב סגר שוב את עיניו ואני קויתי בכל לבי שעתה הוא ירדם. אך שוב שמעתי את קולו העדין קורא לי: 'מה השעה?' עשר ועשר דקות, עניתי, ובלבי תמהתי: מה, עדיין הרב לא נרדם? המשכתי בעסוקיי בחדר השני, ושוב נשמע קולו המבקש לדעת את השעה. נדהמתי, כשמחוגי השעון הורו על השעה 10:20 והרב התרומם ממשכבו וכשפניו שוחקות אמר לי: 'די לנו, התיקון בשינה כבר נעשה, העיקר שמנו הראש על הכרית, זה די בשבילנו. עתה נקום לעבודת שמים'. בטרם עכלתי את דבריו ראיתיו שהתגבר כארי מעל יצועו, נטל ידיו כדת וכדין ופתח בסדר לימודים ארוך ומייגע שנמשך עד לאחר עלות השחר.
חשבתי שאך מקרה הוא שרבנו לא הצליח להרדם כהלכה, וקויתי שבלילה הבא תהיה שנתו כראוי, אבל תקותי התבדתה, כי בכל הלילות שלנתי אצלו ראיתי שהרב נהג בקביעות לעלות בשעה 10:00 על יצועו וכעבור עשרים דקות הזדרז לקום לעבודת שמים.
לא יכולתי להחריש לנוכח מראה עיני, סיפרתי זאת לרבנית בשובה לביתה והיא אישרה בפה מלא שזו הנהגתו היחודית של הרב להסתפק בעשרים דקות שינה בכל לילה ולילה. רק ביום הינו נח קצרות לאחר זמן קבלת קהל. הרבנית הוסיפה שכך הרגיל הרב את גופו מאז שנות נעוריו, למעט ככל האפשר בשינה רק כדי קיום הגוף ויותר לא. ואמנם כך הורה הצדיק לבחורי ישיבה בגילאים שש עשרה ושבע עשרה, להסתפק בחמש שעות שינה ביממה והשאר להקדיש לתורה ולעבודת ה'. כשהללו בגרו בשנים ציוה עליהם לקצץ אף ממכסה מצומצמת זו, ובמקום חמש שעות לישון רק ארבע. וכאשר שאלוהו איך תספיק שינה כה מועטת, ענה: ארבע שעות יספיקו לכם בתנאי שתעסקו בתורה יומם ולילה".
(אוצרות האגדה)