בס"ד הרב ישראל ליוש
"אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן:" (תהילים עח מג)
במזמור ע"ח בתהילים, מתאר המשורר את כל הניסים והנפלאות שעשה ה' לישראל, מיציאת מצרים ועד מלכות דוד, ומטיף לעם ישראל על שאע"פ שעשה ה' עמהם חסדים וטובות, הם חטאו לו והמרו את פיו.
והנה בכלל כל הניסים שעשה ה', מתאר המשורר את מכות מצרים, אלא ששלוש מהם אינו מזכיר, כינים, שחין וחושך. ומאליה נשאלת השאלה, מדוע מכות אלו נשמטו מרשימת המכות במזמור זה?
מכנה משותף נוסף מצאנו בין מכות אלו, בשלשתן לא קדמה התראה לפרעה ולעמו, מה שאין כן בשאר המכות משה רבינו התרה בפרעה לפני הופעת המכה, וגם על ענין זה נדרשו המפרשים!
עוד יש לעיין, מדוע שינה המשורר את סדר המכות, וכתב: דם, ערוב, צפרדע, ארבה, ברד, דבר ומכת בכורות? גם אחרי שהשמיט חלק מהמכות, היה לו לכתוב את שהשאיר בסדר התורה!
המלבי"ם עוסק בביאור ענינים אלו ומקשר ביניהם. נתמצת את דבריו, ונאירם ביתר ביאור: עשרת המכות מחולקות לשלוש סדרות, וכסימנים שנתן בהם רבי יהודה, דצ"ך, עד"ש, באח"ב. סדרת דצ"ך באה להורות 'כי אני ה", ורק ה' הוא האלוקים ולא אלוהים אחרים. סדרת עד"ש למדה את המצרים 'כי אני ה' בקרב הארץ', שהקב"ה משגיח ומנהיג את הבריאה כולה. וסדרת באח"ב היתה 'למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ', להראות כוחו ויכולותיו העצומים של הבורא ית'.
שתי המכות הראשונות בכל סדרה, היו כדי לגרום לפרעה לשלח את ישראל מארצו, ע"י שהראו לו את מציאותו וכוחו הגדול של הבורא, המבקש שיתן דרור לעמו. אולם המכה השלישית בכל סדרה, לא היתה לשם אותה מטרה, אלא היא היתה עונש על שלא למדו משני המכות שעברו. לכן לשני המכות הראשונות קדמה התראה, כי התראה לפני המכה שייכת כאשר המכה באה ללמד את המוכה דבר מה, אבל לפני המכה השלישית שלא באה ללמד אלא להעניש, לא נצרכת התראה.
ענין נוסף מעורר המלבי"ם, שעל פיו נבין גם מדוע שינה המשורר את סדר המכות. שש מכות מתוך השבעה שנכתבו במזמור זה, הן בעצם שלוש זוגות של מכות כפולות, ואחת מכל זוג לכאורה מיותרת. הערוב והצפרדע הם כפולים, כי מאחר שבאו כל בעלי החיים בערוב, לא היה צריך להקדים להביא את הצפרדע לבדה. הברד והארבה גם הם כפולים, משום שבלאו הכי הברד לא חיסל את כל התבואה, הארבה הרי כירסם את כל מה שהותיר הברד, אם כן, הברד לכאורה היה מיותר. הדבר ומכת הבכורות כפולים, כי הדבר במהותו היה בו גם כדי להרוג את בני האדם, כפי שכתוב: 'ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ', ומכל מקום החריג הקב"ה את בני האדם מן הדבר והשאירם למכת בכורות.
הקב"ה הכפיל את המכות הללו, כדי לחזק את שיעור האמונה לפרעה ולעבדיו, כי כפי שהוזכר מטרת המכות הללו, בשונה מהמכות שלא הוזכרו במזמור זה, היה כדי להראות את כח הבורא, ולא כדי להעניש את מצרים. זו הסיבה שהמשורר שינה את סדר המכות, כדי להציגם בזוגות, כל מכה סמוכה למכה הדומה לה. [ואכן מכת דם נכתבה במקומה, כי היא לא הוכפלה].
גם את סיבת השמטת שלושת המכות תולה המלבי"ם בכך שבהם לא קדמה התראה, אלא שדבריו חסרים ביאור, מדוע עובדת אי ההתראה, היא סיבה לא להכלילם ברשימת המכות במזמור זה?
נראה לבאר: בפרק זה מוכיח המשורר את ישראל על שהמרו את פי ה', למרות הטובות והחסדים שעשה עמהם, ועל כן הוא מפרט רק ניסים שתכליתם טובה לישראל. אם כן, שתי המכות הראשונות שבכל סדרה שנועדו כדי ללמד את פרעה והמצריים פרק באמונת ה', ועי"ז ירצו לשלח את ישראל מעבדותם, הם אכן טובה וחסד לישראל, כי הם נעשו כדי להוציאם לחרות, אבל המכה השלישית שבכל סדרה, לא נועדה לשם כך, ואינה טובה לישראל, אלא עונש למצרים, לכן היא לא נכללה ברשימת המכות בפרק זה.
***
תלמידי מרן החפץ חיים זי"ע מתארים בהתפעלות את תיאוריו החיים של החפץ חיים כאשר למד על עשרת המכות. וכך מספר תלמידו הגאון רבי חיים יצחק חייקין זצ"ל: "יום שישי אחד עברתי מתחת לחלון בקתתו של מרן זי"ע ושמעתי את קולו לומד את פרשת השבוע עם פירוש רש"י. כאשר הגיע לפסוק: 'ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים', הוא פירש את הפסוקים בלשון מדוברת: 'בתחילה יצאה צפרדע אחת, היכו אותה אזי יצאו ממנה עוד צפרדעים, המשיכו להכות ויצאו עוד ועוד צפרדעים, איי איי איי, כל כך הרבה צפרדעים…' התמוגג ה'חפץ חיים', כאילו עתה רואה הוא לנגד עיניו את הפרדע המוכית מוציאה נחילי צפרדעים".
התיאור החי הזה לא מש מזכרונו של רבי חיים יצחק, ובכל שנה הוא משתף את תלמידיו בהתרגשות בספור עשרת המכות, ומקיים בכך לפי דבריו בספור 'את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם…'!
***
כיוצא בדבר סיפר תלמיד מקורב למרן החפץ חיים זי"ע, אשר זכה לשמשו בשנותיו האחרונות, הגאון רבי מרדכי פסח פודרבסקי מקוברין זצ"ל: "בליל שבת קודש אחד, בערך בשעה שתים עשרה בלילה, כשעברתי ליד בית רבינו, שמעתי נעימות קולו ונגשתי לחלונו, וראיתי שיושב על מטתו ולומד חומש בפרשת וארא, ועל כל מכה ומכה היה מתפעל, ואומר בהתפעלות גדולה: איי איי!
"בבואו למכת שחין, בפסוק: 'ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין' צחק בקול, שלא שמעתי ממנו אף פעם שיצחק בקול כל כך, [כידוע הקפיד מאוד ה'חפץ חיים' שלא למלאות פיו שחוק בעולם הזה, עד שהעיד על עצמו שאף דברי חכמה, שיש בהם נימת שחוק, לא אבה לשמוע], ההתפעלות היתה כל כך גדולה כאדם שרואה עתה בעצמו המכות. התרגשותי היתה כה גדולה, עד שעמדתי כמסומר ליד חלון ביתו יותר מחצי שעה…".
***
כתלמיד הגון של ה'חפץ חיים' זי"ע, כך גם נהג הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, כפי שמתאר תלמידו הגאון רבי יצחק אליהו ברנשטיין זצ"ל שזכה פעם להסב אצלו בשולחן ליל הסדר:
"'ובמורא גדול, זה גילוי שכינה' – כך הרגשנו במחיצתו, כאשר השפיע עלינו מאישיותו 'מורא שמיים', היה בבחינת 'גילוי שכינה'…
"לפני שהסב על שולחן הסדר, אמר לבני ביתו ולשאר המסובים: "היום מלאו שלושת אלפים מאתיים ארבעים שתיים שנה ליציאת מצרים, עכשיו עומדים אנו לקיים מצות סיפור יציאת מצרים בפעם ה-3241 מאז נגאלו אבותינו…", ומיד פתח באמירת ההגדה מילה במילה, בהדגשה ובהטעמה, מבלי להתרגש ובלא שיוסיף נופך משלו עד גמירא.
המסובין סביב שולחנו הגבוה לא יכלו לכבוש את התרגשותם, הם הרגישו בפועל איך רבי אלחנן מקיים בנפשו את החיוב 'לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'.