"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (א', ט"ו)
רש"י מבאר ששפרה זו יוכבד, ונקראה 'שפרה' על שם שמשפרת את הולד. ופועה זו מרים, ונקראה 'פועה' על שם שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.
המעשה העיקרי שעשו המילדות – מעיר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל – הוא הרי עצם הצלת התינוקות ממות, ועם כל זאת הן לא נקראות על שם מעשה ההצלה, אלא על דברים שוליים, לכאורה, שיפור הולד והדיבור איתו ופיוסו. הרי מן הדין היה שיהיו נקראות על שם ההצלה, שהוא מעשה הגבורה העיקרי שעליו חרפו את נפשן, והוא הרי מוכיח את ה'יראת שמים' שלהן יותר מכל, מדוע, אם כן, נקראו על שם המעשים הזוטרים?
אלא, נוכל להבין את הדברים עפ"י ספור על אשתו של הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל שהיתה ידועה במעשי הצדקה שעשתה עם נצרכים וחסרי כל. ובמיוחד הצטיינה בנישואי יתומות, היא דאגה לכל צרכיהן מהחל ועד כלה.
פעם אחת עמדו הגאון רבי שלמה ורעייתו לצאת לחתונת אחת מהיתומות, שאף לה דאגה הרבנית לכל צרכי החתונה. בפתח הבית, לפני היציאה, שאל רבי שלמה את רעייתו, הרבנית: 'קנית לכלה פרחים?'. 'לא' – ענתה הרבנית – 'חשבתי, שעד כדי כך אינני מחויבת, הרי ארגנתי לה ממש את כל מה שהיא צריכה, החל מביגוד ועד אחרון פרטי הנדוניה, עבור דרך רהיטים ושאר צרכי הבית' – הצטדקה הרבנית – 'מדוע הפרחים כה חשובים?' שאלה.
'לכי ותקני לה גם פרחים!' – ביקש ממנה רבי שלמה, והסביר: 'הרי לו אמא שלה היתה בחיים, והיא היתה מחתנת אותה, היא בודאי היתה קונה לה גם פרחים. אם כן, אפילו שדאגת לכל מחסורה, אבל חלילה שכלה יתומה תרגיש ביום חתונתה בחסרונה של אמה. היא צריכה להרגיש כמו כל חברותיה, בואי ונקנה לה פרחים שתרגיש טוב ותהיה כמו כולם'.
תינוק קטן – ממשיל הגר"ש פינקוס – שוכב בבית החולים. סוללת הרופאים והאחיות הניצבים לידו ומטפלים בו, מעידה כי מצבו הרפואי אינו טוב. ולפתע באמצע הטיפול, אחת הנשים מלטפת את התינוק, צוחקת אתו, ומנסה בכל דרך להרגיע אותו. הרי מיד נבין כי אשה זו היא אמו של התינוק, כי למרות שכל הצוות שעומד שם, מתאמץ מאוד לרפואתו, ועושה כל שבידו כדי להועיל לתינוק, אבל אמא תמיד תעשה יותר, היא תמיד תחשוב מה עוד צריך הילד כדי שיהיה לו טוב, היא תחשוב על הדברים הקטנים, שלכאורה הן פעוטים ממש כשמצבו הרפואי כל כך קשה, אבל זו היא 'אמא'…!
התורה רוצה להדגיש שהחסד של המילדות היה מושלם, הן לא דאגו רק שהתינוקות יחיו, אלא הן רצו שיהיה להם את כל מה שהיה להם לו אמם היתה מחיה אותם, ולכן התורה קוראת להם ע"ש המעשים הללו שמעידים על חסד בשלמות.
על מידה נוספת של 'חסד בשלמות' למדנו מדברי דוד המלך בתהילים (יא), 'כי צדיק ה' צדקות אהב, ישר יחזו פנימו'. טבע האדם, שהמקבל טובה מתקשה להביט בפני הנותן, כפי שמבואר בירושלמי: 'האי מאן דאכיל מחבריה, בהית לאיסתכולי ביה' – [האוכל מחבירו, בהול ומפוחד מלהסתכל בו], אך העושה חסד בשלמות יעניק למקבל הרגשה טובה, כך שהוא יוכל להביט בו כאשר גומל עמו טובה. וזהו כוונת דוד המלך, ה' אוהב צדקות מסוג כזה ש'ישר יחזו פנימו' – שהמקבל יכול להביט בפני הנותן.
בספר 'משיבת נפש' מסופר על ראש ישיבה ששהה בארצות הברית כדי להתרים בעלי ממון עבור ישיבתו. מטבע הדברים נכנס ראש הישיבה אל הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. רבי משה קבלו בסבר פנים יפות, ואף הציע לו הצעות להצלחת המגבית.
בתוך הדברים, ספר ראש הישיבה לרבי משה שהוא מתעתד להיות ב'טורנטו'. 'האם מתכוין אתה להיות גם אצל פלוני…?' – שאל רבי משה את ראש הישיבה. אותו 'פלוני' נמנה בין עשירי טורונטו. 'כן,' – ענה ראש הישיבה – 'בעזר ה' אבקר גם אצלו'.
אמר לו רבי משה: 'האמת, שקשה לי להטריח את כבודו, אבל אם בין כך תהיה אצלו, יש לי איזה מכתב לכתוב לו, האם אוכל להטריח אתכם למסור לו את המכתב?' – שאל רבי משה בהתנצלות, כאילו היה זה טרחה מרובה לשאת את המכתב לטורונטו.
'בוודאי, בשמחה רבה!' – ענה לו ראש הישיבה, ושמח על ההזדמנות להיטיב עם גדול הדור.
רבי משה התיישב לכתוב את המכתב בזריזות, וכשסיים, הכניס את המכתב למעטפה, סגרה, וכתב עליה 'לכבוד אותו פלוני', הוא מסר אותה לידי ראש הישיבה, וחזקה על שליח שיעשה שליחותו…
כשהגיע ראש הישיבה לטורונטו, נגש הישר לביתו של אותו פלוני. הרי מלבד בקשת התרומה, יש לי מצות חסד לקיים את בקשתו של רבי משה… – הרהר.
פלוני העשיר קרא את המכתב, ומחייך…
מתברר, שהמכתב היה מכתב המלצה עבור ישיבתו של אותו ראש ישיבה…
רבי משה לא רצה שראש הישיבה ירגיש שהוא עושה עמו חסד, ויהיו לו כלפיו רגשות הכרת הטוב, לכן הסתיר ממנו את תוכן המכתב… כמובן שמתנת העשיר היתה מכובדת, לאחר שקיבל מכתב כזה מרבי משה פיינשטיין.
זהו 'חסד בשלמות'… זוהי 'גאונות' בעשיית צדקה…
סיפור נפלא, אבל יש בלבול מי בעל המעשה. האם זה הגר"ש היימן או הגר"מ פיינשטיין?
שלום רב,
במאמר מובאים שני סיפורים שונים על חסד בשלמות.
בתודה, צוות האתר